 |
|
 |
|
חנק משריץ
מחבר:
ד"ר נח רוטרי
|
|
 |
|
 |
|
 |
החנק המשריץ הוא נחש השייך למשפחת החנקים. למשפחה זו משתייכים גם נחשים ענקיים, בניהם האנאקונדה, הגדול בנחשי העולם. החנקים נפוצים באזורים טרופיים וסובטרופיים, מתחת לפני הקרקע. ממשפחה זאת זהו המין היחידי בישראל.
כמו החנקים האחרים החנק המשריץ אינו ארסי. כמו בני משפחתו האחרים הוא קוטל את טרפו בחניקה ולא בעזרת ארס.
צבעו צהבהב עד חום בהיר, וגבו מוכתם בחום כהה. צבעו עשוי להשתנות בהתאם לסביבה.
אורך גופו של החנק המשריץ כ-80 ס"מ ומשקלו 350 גרם. גופו מכוסה קשקשים קטנים, אישוני עיניו אנכיים, וזנבו קצר. בשפת הפה יש לו גומות רגישות לקרינת חום. בעזרתן הוא מזהה את טרפו. (גופם של יונקים או עופות פולט חום) החנק כורך את עצמו סביב הטרף, וממית אותו בחניקה, ומכאן שמו. יש לו שתי ריאות מפותחות, שרידי אגן וגפיים אחוריות, וזוג טפרים קטנים וחדים לרוחב הגוף.
החנק המשריץ הוא הנחש היחידי בישראל שאינו מטיל ביצים אלא משריץ, כלומר הביצים המופרות מתפתחות בגוף הנקבה, והיא משריצה ולדות חיים. הנחשים הצעירים נפלטים מפתח המין של הנקבה, ובכל שגר 15-3 ולדות חיים. גודלם מגיע ל- 15 מ"מ, ומרגע זה הם עצמאיים, כלומר, אין טיפול בצאצאים.
החנק המשריץ מועיל בכך שהוא טורף מכרסמים שונים, אך מכיוון שהוא דומה מאוד לצפע הארסי והמסוכן לאדם, רבים טועים בזיהויו והורגים אותו.
|
