![]() |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > היישוב בארץ ישראל טרם הקמת המדינה > היישוב בארץ ישראל בתקופה העותומנית [1516 - 1917]עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שליטים וממלכות בארץ-ישראל > תקופת האימפריה העות'מאנית > הישוב היהודי בימי מלחמת העולם הראשונהעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מיישוב למדינה > כלכלה חברה ותרבותעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > מיישוב למדינה > כלכלה חברה ותרבותעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > שליטים וממלכות בארץ ישראל > תקופת האימפריה העות'מאנית > הישוב היהודי בימי מלחמת העולם הראשונה |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הדפיס ועד תל אביב פתקאות כסף כדי להתגבר על המחסור במטבעות קטנים. לאחר מחצית השנה גזרו הטורקים מוות על מחזיקיהן עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פקד משבר כלכלי ומוניטרי קשה את ארץ ישראל. המסחר נפגע, נוצרה אבטלה ואינפלציה חריפה הביאה לעלייה קיצונית במחירי המוצרים. מרדכי בן הלל הכהן (1936-1856), שחי באותה עת בתל אביב, תיאר את פרוץ המשבר ביומנו בי"ח במנחם אב תרע"ד (10 באוגוסט 1914)::
ועד תל אביב עמד על הסכנה החמורה שעלולה למוטט את המערכת הכלכלית היישובית ונקט שורה של צעדים להגנתה. מונה "ועד להקלת המשבר" שכלל נציגים מן היישוב היהודי ומן היישוב הערבי ביפו; אגודת הסוחרים בראשות מאיר דיזנגוף דאגה לשמירה על ערך המחאות בנק אפ"ק אף שלא היה להן כיסוי; "קופת הזהב" נועדה למנוע מהסוהרים היהודים למשוך את זהבם מבנק אפ"ק ולגרום על ידי כך להתערערות מצבו הפיננסי; "קופת מלווה" הוקמה להלוואות קטנות וועדה מיוחדת גייסה כספים בארץ ובחו"ל.
מרדכי בן הלל, שהתנסה קודם עלייתו בטיפול במצוקה עקב הפרעות ברוסיה, תרם מניסיונו למצב. בשל המחסור החמור במטבעות שהקשה על רכישת אוכל נפש, קיבל ועד תל אביב באוגוסט 1914 את הצעתו להדפיס פתקאות קטנות שיוכלו לשמש לרכישת צורכי אוכל וכל מכולת, כמפורט ביומנו של בן הלל בכ"ה מנחם אב תרע"ד (17 באוגוסט 1914):
הפתקאות, שכונו סימני ממון, יצאו בארבע "מהדורות" תוך חודשיים ושוויין היה פרנק אחד או בישליק אחד, החל מהמהדורה השלישית הוטבעה עליהן חותמת גומי. תחילה פקפקו הסוחרים באמצעי המימון החדשים, אולם שינו את יחסם לאחר שוועד תל אביב התחייב למימוש הפתקאות ובנק אפ"ק התחייב לשלם תמורתן עם חלוף המשבר. השימוש בפתקאות ככסף קטן רווח גם בקרב האוכלוסייה הערבית, למרות דבקותה ב"כסף קשה", ואפילו בעלי תפקידים בממשל הטורקי השתמשו בהן, כפי שכתב מרדכי בן הלל: "עתה רבו הדרישות מצד הקהל לפתקאות הועד, ובעיני ראיתי אופיציר טורקי שנכנס לחנות אחת ושלם מחיר הסחורה אשר קנה בפתקאות תל אביב". המחסור בכסף הקטן הביא גם בעלי חנויות מכולת בעיר להנפיק פתקאות משלהם, ופעולה זו ערערה את אמינות פתקי הוועד:
עם כניסת טורקיה למלחמה בתחילת נובמבר 1914, היא ראתה את אנגליה כארץ אויב, ושלטונותיה הורו על סגירת כל סניפי בנק אפ"ק בממלכה. קציני הצבא הטורקים תרו אחר כספים ואחר המחאות של בנק אפ"ק בבתי העסקנים היהודים בתל אביב, ופקדו גם את ביתו של בן הלל בט"ז במרחשוון תרע"ה (5 בנובמבר 1914):
בכ"ז בטבת תרע"ה (13 בינואר 1915) כלתה הרעה גם אל פתקאות הנייר, השלטונות פנו לציבור, אסרו על השימוש בהן ואף איימו בעונש מוות על המפר את הוראתם:
מאיר דיזנגוף, שהה באותה עת עם מגורשי תל אביב בפתה תקווה, וכפי שהעיד יעקב שלוש, ששהה עמו, התירו רבני פתח תקווה לדיזנגוף לנסוע ליפו בשבת ולהתראות עם המושל הטורקי "משום פיקוח נפש". בזיכרונותיו מתאר דיזנגוף את הפגישה בינו לבין הקימקם בהא-א-דין, השליט הצבאי ביפו:
בעקבות הוראת השלטונות פרסם ועד תל אביב בכ"ז בטבת תרע"ה את ההודעה הבאה:
כך הקיץ הקץ על פתקאות הכסף - אמצעי תשלום לא חוקי שהומצא לשעת הדחק. בתקופה הקצרה שבה פעלו הפתקאות בשוק (אוגוסט 1914-ינואר 1915) הן הצליחו לייצבו ולהרגיעו עד יעבור זעם ועד שזרמו לארץ כספי הסיוע האמריקניים.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
|