חג מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

משורש ח.ג.ג. (קרוב אל ח.ו.ג.), במשמעות של סבב, רקד.

במושג "חג" כרוכים גם שִׂמחה, זֶבַח ומִשְׁתה - כולן פעולות שנעשו בעת העלייה לרגל. שלושה חגים מרכזיים במקרא - פסח, שבועות וסוכות - נקראים "שלוש רְגָלִים", מלשון "רֶגֶל" במשמעות של "פַּעַם" - "שלוש פעמים בשנה ייראה כל זְכוּרְךָ אל פני האדון ה' " (שמות כ"ג 17 ועוד). בחגים אלה נדרשים בני ישראל לעלות לרגל למקדש, וכן לקיים מצוות נוספות הקשורות לחג. לשלושת הרגלים יש משמעות חקלאית קדומה, שאליה נוספו המשמעות הדתית והמשמעות הלאומית-היסטורית של יציאת מצרים.
שמות נוספים של שלושת החגים: 
סוכות: חג האָסיף, הֶחג. בסוכות נכלל גם שמיני עֲצֶרֶת ושמחת תורה (ביום השמיני של החג). 
שבועות: חג הביכורים, חג הקציר (=סוף קציר השעורה ותחילת קציר החיטה), חג מתן תורה.
פסח (על שם קורבן הפסח): שמו המקראי הוא חג המַצוֹת, חג החֵירות, חג האביב (אביב = תבואה בְּשֵׁלה, וגם ציון העונה שבה מבשילה התבואה).
השם חג ניתן ליום טוב, מוֹעֵד, יום שמחה שנקבע לזכר מאורע חשוב - דתי, לאומי או ציבורי - "חגים וזמנים לששון" (מתוך קידוש לחגים).
חגים אחרים - חלקם מן התורה וחלקם מאוחרים, הם:
חגי תשרי: ראש השנה; יום כיפור;  חג החנוכה או חג האוּרים; ט"ו בשבט; חג פורים; חג העצמאות.