מסורה מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

המָסוֹרָה (או: מְסוֹרָה) היא רשימת ההֶעָרוֹת על נוסח המקרא, שנועדה לקבוע את נוסחו הסופי והאחיד: מטרתה הייתה לְשָׁמֵר את נוסח המקרא כפי שנמסר מדוֹרֵי דורות (באמצעות הערות על כל מילה שאפשר שהסופר טעה או יטעה בה), ובעיקר ליצור נוסח אחיד שיהיה מקובל בכל קהילות ישראל.

ההערות והתיקונים של המסורה נרשמו בשולי העמודים של התנ"ך. הערות המסורה מתייחסות לצורה ולסידור של אותיות ולסימנים מיוחדים, לדוגמה: אות רבתי (אות גדולה, כמו העי"ן של "שמע ישראל"), אות זעירה (כמו האל"ף של ויקרא), וכן האות ל - שפירושה לֵית, והיא מציינת מילה יחידאית (כלומר, מילה זו בצורתה המדויקת מופיעה רק פעם אחת בכל המקרא). כמו כן קבעה המסורה נקודות מעל אותיות מסויימות. הפרק הגדול ביותר מבחינה כמותית במנגנון המסורה הוא פרק הכתיב והקרי: המסורה הגדירה את אופן הכתיבה ואופן הקריאה של כ-1400 מילים שונות.
מבחינים בין "מסורה קטנה" - ההערות שנכתבו בצידי העמוד, ל"מסורה גדולה" - ההערות שנכתבו בחלק התחתון או העליון של העמוד. המסורה הקטנה נותנת רמז קצר, בעוד שהמסורה הגדולה מפרטת את המקומות האחרים במקרא השייכים לאותו עניין.
יש כתבי יד שבהם המסורה הגדולה כוללת רשימות של מילים יחידאיות.
את המסורה ערכו באופן שיטתי חכמי טבריה במאה העשירית, והם מכונים "בעלי המסורה". הגדולים שבהם היו אהרן בן אשר ומשה בן נפתלי. הם גם קבעו את הניקוד ואת הטעמים.
גם בבבל התגבשה מסורה, שהייתה שונה מזו שבארץ ישראל.

לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
מסורה