'מכבי מול 'הפועל' " היווצרותו של הפילוג הפוליטי בספורט הארץ-ישראלי מחבר: ד"ר חיים קאופמן

חזרה3

ניצני הפילוג – המחלוקת על עבודה עברית בתוך 'מכבי'

תהליך ההקמה של 'מכבי' ארץ-ישראל החל בשנת 1906, עם ייסודה ביפו של אגודת הספורט 'ראשון לציון', שלימים שינתה את שמה למכבי תל-אביב. הקמת האגודה הייתה חלק מתהליך עולמי של הקמת אגודות ספורט לאומיות בגולה, תהליך שהחל בעקבות נאומו המפורסם של מקס נורדאו בקונגרס הציוני השני. בנאום זה קרא נורדאו ליצור מחדש 'יהדות של שרירים'. בשנת 1909 הקימה 'פועלי ציון' אגודת ספורט בשם 'שמשון', שפעלה בירושלים זמן קצר ולאחריה נוסדה בנובמבר 1911 מכבי ירושלים. במרוצת שנת 1912 הוקמו אגודות 'מכבי' נוספות במושבות: בפתח תקוה, בזכרון יעקב, ברחובות, בעקרון, בראשון לציון, בגדרה, בנס-ציונה, בראש פינה ובקסטינה.

בספטמבר 1912 הוקמה בגימנסיה 'הרצליה' בתל-אביב ההסתדרות הארצית של 'מכבי' ארץ-ישראל, וזו נעשתה הגליל הארץ-ישראלי של תנועת המתעמלים היהודית, תנועה שהוקמה ב - 1903 בזמן הקונגרס הציוני השישי בבזל והייתה ארגון גג לכל אגודות הספורט הציוניות.¹

'מכבי' הציגה עצמה מלכתחילה כארגון לא פוליטי, שרואה את ייעודו לא רק בפעילות ספורטיבית אלא כהסתדרות הממלאת משימות לאומיות, חינוכיות וביטחוניות. כך למשל פעלו אנשי 'מכבי' בירושלים נגד המיסיון, פתחו חוגים ללימוד השפה העברית ופעלו בתחום הביטחוני: בשמירה על השכונות היהודיות בירושלים וביפו ובפעילות בוועד ההגנה של ז'בוטינסקי בתקופת מאורעות תר"פ (1920).

מבחינה חברתית פעלה הסתדרות 'מכבי' כמסגרת מאחדת. הנוער העברי שהחל להתגבש בארץ-ישראל כלל שלוש קבוצות חברתיות עיקריות: נוער המושבות ילידי הארץ, הנוער העירוני, והצעירים שעלו ממזרח אירופה והתארגנו במסגרות פועליות. השוני בין הקבוצות הביא לא אחת לידי עימותים, בעיקר בין בני המושבות לבין הפועלים. אגודות 'מכבי', היו למעשה המסגרת היחידה שהקיפה את כל הקבוצות. הרעיון של ספורט לאומי כביטוי של נוער עברי בארצו לא היה ייחודי לקבוצה זו או אחרת, וכך הייתה הסתדרות 'מכבי' יכולה לפעול כדי להגשים את ייעודה כתנועת התעמלות מאחדת ומלכדת².

עמדתה הניטרלית והלא-פוליטית של 'מכבי' גרמה לרבים מהפעילים המרכזיים של מפלגות הפועלים להביע את אהדתם לאגודת הספורט העברית הלאומית. כך למשל היה יצחק בן-צבי בין מקימי 'מכבי' בירושלים, והוא אף פרסם מאמר תמיכה ב'מכבי' בביטאון 'האחדות' של 'פועלי ציון' ב - 7 במרס 1913; אישים בולטים בתנועת הפועלים כמו דב הוז, אליהו גולומב, ואברהם תהומי, נמנו בתקופה זו עם חברי 'מכבי' ובאסיפת היסוד של 'מכבי' בירך יוסף שפרינצק נציג 'הפועל הצעיר'.

יחד עם זאת, כבר בראשית קיומה של 'מכבי' התגלעו הבקיעים הראשונים באחדותה. הסתדרות 'מכבי', שביקשה לשמור על ניטרליות פוליטית ולהימנע מנקיטת עמדה בסוגיות שנויות במחלוקת, התקשתה להתמודד עם סוגיית העבודה העברית. הפועלים ראו בכיבוש העבודה יעד לאומי מרכזי ודרשו כי 'מכבי', כאגודה לאומית, תתמוך ברעיון זה ללא סייג. בני האיכרים במושבות, שתמכו בעבודה הערבית הזולה, התנגדו לכך, ועל רקע זה פרצו סכסוכים רבים בתוך 'מכבי'. ביטאון 'האחדות', למשל, דיווח ב - 15 במאי 1914 על תקרית חריפה בזכרון יעקב, שבה הוכו פועלים על-ידי אגודת הגדעונים בשעת אסיפה של 'מכבי'. ב - 16 ביוני 1914 דיווח 'האחדות' שפועלים עזבו את סניף 'מכבי' בפתח תקוה משום שלדבריהם 80% מחברי 'מכבי' 'נמנים עם המשגיחים'. בשביתת הפועלים שהתקיימה באותה שנה בסג'רה תמכה 'מכבי' בשובתים, שעשו זאת על רקע המאבק לעבודה עברית אך הזדהות זו תוארה בנימה צינית בביטאון 'האחדות' (ב- 1 במאי 1914), שכן התמיכה הייתה עקרונית בלבד, ו'מכבי' בחרה שלא לתמוך בה תמיכה כספית.

הסתדרות 'מכבי' התקשתה לפשר בין הצדדים. ביטוי למצוקה זו של 'מכבי' אפשר לראות במאמר לא חתום ששמו 'התפתחות הספורט בארץ-ישראל' שהופיע ב'דאר היום' ב – 17 בפברואר 1921. במאמר זה קורא הכותב בין היתר להימנע מפעילות 'רוחנית' בתוך 'מכבי', ולהתמקד בפעילות ספורט בלבד. הפעילות ה'רוחנית' לדבריו, מביאה לידי פוליטיות ופלגנות, ופוגמת בהצלחת הספורט. כעבור שלוש שנים (ב - 3 בספטמבר 1924) קובל מאמר לא חתום אחר, ששמו 'שאלת הנוער בארץ-ישראל', ב'דאר היום' על חוסר בפעילות רוחנית בתוך 'מכבי' הגורמת לכך ש'מכבי' 'מצטמצמת רק במסגרת שהתוותה לה - בפתוח הגוף, ואין זכר אצלה לעבודת הרוח...'.

הפתרון של כותב המאמר הראשון הוא הבעיה של כותב המאמר השני - עדות למבוכה ולהססנות ב'מכבי', שיביאו בסופו של דבר לידי פילוג בספורט העברי.

הקמת התאגדות 'הפועל'

התנאים שנוצרו בארץ-ישראל בשלהי תקופת העלייה השלישית ובתקופת העלייה הרביעית (1928-1923) הביאו בסופו של דבר לידי הקמת ארגון ספורט נפרד לפועלים - 'הפועל' - ולפילוג של הספורט העברי. כמה גורמים מרכזיים חברו יחד להקמת 'הפועל', ובראשם התפתחות המחנה האזרחי, שהחל להתגבש בתקופה זו. המחנה האזרחי התאפיין בעיקר בהתנגדות להשקפת העולם הסוציאליסטית ולהגמוניה של ההסתדרות הכללית ביישוב העברי ובתמיכה ביזמה פרטית ובמשק קפיטליסטי. בין מחנה זה לבין מחנה הפועלים התפתחו מאבקים שונים על עבודה עברית ועל תקציבי התיישבות, וכן התמודדות אלקטורלית במוסדות הלאומיים. הפועלים ראו בניטרליות של 'מכבי' ביטוי לבורגנות. נוצרה תחושה שאין עוד מקום לפעילות על-מעמדית בתוך 'מכבי' ואגודה זו נדחקה בעל כורחה אל המחנה האזרחי.

גורם נוסף היה הגידול המשמעותי במספר הפועלים בארץ-ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. הפועלים התאחדו בקבוצות גדולות ומאורגנות ובמפלגות פוליטיות, וגולת הכותרת הייתה ייסודה של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל. ההסתדרות ראתה בעצמה ארגון שנועד למלא את משימותיה של החברה הארץ-ישראלית: היא עסקה בקליטת עלייה ובהתיישבות, הקימה שיכוני עובדים, יצרה משק עצמאי על-ידי הקמת 'חברת העובדים' וקיבלה על עצמה את הדאגה למכלול צרכיו האישיים, התרבותיים והרוחניים של העובד. הקמת ארגון ספורט של פועלים עלתה בקנה אחד עם יעדיה העקרוניים של ההסתדרות הכללית. אמנם היזמה להקמת 'הפועל' הייתה של 'חברים מן השורה', ולא של הנהגת ההסתדרות, שלא הייתה לה זיקה לספורט, אך לאחר שהוקמה ההתאגדות אימצה אותה ההסתדרות לחיקה.

גורמים אחרים שהשפיעו על ייסודה של התאגדות 'הפועל' היו המשברים הכלכליים וכינונו של ספורט הפועלים הבין-לאומי. המשברים הכלכליים שנלוו לגלי העלייה השלישית והרביעית הביאו לאבטלה גוברת ולפנאי מאונס, ופנאי זה נוצל בין השאר לפעילות ספורטיבית. במרכזה עמדו משחקי הכדורגל, שזכו לפופולריות לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ-ישראל. הפועלים החלו למסד את התארגנותם הספורטיבית בתחילה בתוך 'מכבי', ובהמשך, עקב הנסיבות הפוליטיות, בארגוני ספורט נפרדים לפועלים ובהתאגדות הנפרדת של 'הפועל'.

האינטרנציונל הסוציאליסטי של ספורט הפועלים, שהוקם בשווייץ בשנת 1921, משך אליו מאות אלפי פועלים, ובשנת 1925 היו בארגון כ – 1.3 מיליון חברים. לשיאו הגיע הארגון ב - 1931, כשהיו בו כ - 3 מיליון חברים ב - 18 מדינות.

מטרתו של ספורט הפועלים הוגדרה מלכתחילה 'שמירה על בריאות העובד וחלק מתרבות הפנאי שלו'. ספורט זה עמד בניגוד לספורט ה'כללי', שנחשב 'בורגני' ובעל ערכים שליליים, וכן בניגוד לספורט המקצועני לסוגיו. המטרה הייתה ליצור ספורט המוני 'לא לאלופים אלא לאלפים', ספורט שתודגש בו העממיות ויהיו בו ענפים ושיטות אימון המכוונים לפועל הממוצע ולא לספורטאי המיומן. ספורט הפועלים ראה עצמו בעל אפיון פוליטי ומעורב בחינוכו המעמדי של הפועל העברי.

הקמתה של התאגדות 'הפועל' נבעה מתוך זיקה מודעת לאינטרנציונל הסוציאליסטי, ו'הפועל' אכן הפכה לחברה בארגון הבין-לאומי (סאס"י) זמן קצר לאחר הקמתה. שותפות זו יצרה מתח בין מטרותיה הלאומיות לבין זיקתה המעמדית. הארגון הבין-לאומי הגדיר את מטרותיו במונחים סוציאליסטיים מובהקים של מלחמה בקפיטליזם, תוך הדגשת התמיכה של אגודות הספורט המעמדיות במאבקו של הפרולטריון העולמי. הפועל העברי בארץ-ישראל נראה כמי שבא ליצור חברה חדשה, אך המטרה לא הייתה מלחמת מעמדות עולמית אלא בנייתה של חברה לאומית-ציונית בארץ-ישראל. כך, למשל, הודגש בספורט הפועלים הארץ-ישראלי שחרורו של הפועל באמצעות תרבות הגוף, שתסייע לפיתוח חברת העתיד. מבחינה רעיונית צידדו אנשי 'הפועל' בשחרור האדם, אך גם בעיצוב 'היהודי החדש', כלומר הם רצו ספורט של פועלים הבא להגשים גם את רעיון 'יהדות השרירים'³.

תהליך ההקמה של 'הפועל' החל ב - 1923 בתל-אביב עם ייסודה של אגודת ספורט בשם זה, אך זו לא האריכה ימים. המועדון הראשון של 'הפועל' שקיים פעילות רצופה הוקם בחיפה בשנת 1924 ופעל בתחילת דרכו כמסגרת אוטונומית בתוך 'מכבי'. הקמת אגודות ספורט נוספות של פועלים, בעיקר בעמק יזרעאל , הביאה לניסיון הראשון ליצור התאגדות ארצית של 'הפועל', שמרכזה בחיפה. באסיפת הייסוד שהתקיימה בעפולה באוגוסט 1924 הוחלט על ניתוק מ'מכבי'.

התאגדות ראשונה זו לא האריכה ימים, בעיקר עקב עמדתו הצנטרליסטית של בן-גוריון, מזכיר ההסתדרות, שהביאה לידי דחיקת רגליה של המזכירות הזמנית של 'הפועל' בחיפה ולהקמת התאגדות ארצית של 'הפועל' במאי 1926 בתל-אביב⁴.

הניסיון של 'מכבי' למנוע פילוג - כישלון המשא ומתן על 'הסכם יקותיאלי'

בשלושת החודשים הראשונים לאחר הקמת 'הפועל' התקיימו במוסדות 'מכבי' שני דיונים שעסקו בתגובה הרצויה להתפתחות החדשה בספורט הארץ- ישראלי. תוכנם הוא עדות למבוכה, שכן נשמעו דעות שונות, אך למעשה לא הושגה הסכמה אשר לצעדים הממשיים שיש לנקוט. המתונים יותר טענו כי יש להסכין עם קיום 'הפועל' ולמצוא בסיס לעבודה משותפת, ולעומתם נשמעה דעה מיליטנטית שעל-פיה יש ללחום ב'הפועל' ולבדוק את נאמנותה הלאומית⁵.

העמדות השונות וחוסר ההסכמה לא מנעו את תחילתו של משא ומתן בין האגודות, והוא החל עוד לפני כינוסה של מועצת הצירים של 'מכבי'. ב – 31 באוגוסט 1926 ניסח יוסף יקותיאלי, חבר הוועד הגדול של 'מכבי', הצעת הסכם בין שתי האגודות. פנייתו לוועד הפועל של ההסתדרות בעניין זה, ב - 4 באוקטובר, נענתה בחיוב, ומיד לאחר מכן החל משא ומתן בין 'מכבי' ל'הפועל'⁶.

יקותיאלי הציע לקיים שתי הסתדרויות במעמד שווה, שכל אחת מהן 'מתנהלת באוטונומיה פנימית שלמה בהתאם לתקנות ולחוקים שלהן'. שתי ההסתדרויות תאחדנה את פעולותיהן במישור הטכני, הכולל בין היתר החזקת מורים ומעמלים, קורסים למורים ומעמלים, עריכת חגיגות, קביעת טרמינולוגיה עברית ועוד. יקותיאלי הגדיר את מהותן של שתי ההסתדרויות והוסיף סעיף המסייג את תנאי ההצטרפות להסתדרויות לאומיות ובין-לאומיות:

א. הסתדרות ה'מכבי' א"י הנה הסתדרות ארצית כללית ובלתי מפלגתית. היא מקבלת חברים לאגודותיה בלי הבדל מעמד ומפלגה. היא הנה באת הכוח הארצית הרשמית של ארץ-ישראל כלפי חוץ וכלפי פנים.

ב. ההתאגדות לתרבות גופנית 'הפועל' הנה התאגדות מעמדית ומקבלת את חבריה רק מתוך מעמד העובדים, מקרב חברי ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל. היא הנה באת הכוח הרשמית של ספורט הפועלים העברים בארץ-ישראל.

ג. כל אחת מההסתדרויות הנ"ל רשאית להיספח לכל התאחדות לאומית או בין-לאומית כפי ראות עיניה ובלבד שסיפוח זה לא יפגע ביסודות הלאומיים הבאים: 1. העברית הנה שפתן הרשמית של שתי ההסתדרויות הנ"ל. 2. הכרת ארץ-ישראל בתור ארץ העם העברי. 3. הציונות היא הדרך להחייאת עם ישראל ושיבתו לארצו. 4. הכרת ההמנון הלאומי העברי. 5. דגלנו - תכלת-לבן.

התייחסות חברי המרכזים להסכם לא הייתה אחידה. הנחת היסוד במסמך יקותיאלי לא הקשתה על אנשי 'הפועל' - שהרי הם לא נדרשו לוותר על עצמאותה ועל ייחודה של ההתאגדות, אלא רק לשיתוף פעולה בעניינים מקצועיים. מזכירות 'הפועל' גילתה נכונות להמשך המשא ומתן, מה שאין כן לגבי אנשי ה'מכבי', שחלקם חששו שאם יתגבש ההסכם ברוח הצעת יקותיאלי תינתן בכך לגיטמציה לקיומה הנפרד של 'הפועל'⁷.

ב - 15 בינואר 1926 נחתם הסכם בין 'מכבי' ל'הפועל'. ההסכם אימץ ברוב סעיפיו את הנוסח שקבע יוסף יקותיאלי, אך סעיף אחד נותר במחלוקת ולא הושגה בו הסכמה. התאגדות 'הפועל' לא הייתה מוכנה להתנות את השתתפותה בהתאגדות לאומית או בין-לאומית באי-פגיעה ביסודות הלאומיים - היסודות שציין יקותיאלי בהצעתו. במקום זה נאמר כי 'כל אחת מההסתדרויות הנ"ל רשאית להיספח לכל התאגדות לאומית או בין-לאומית, כפי ראות עיניה (עיין ב"הערה")' ובהערה לסעיף זה בסוף ההסכם נאמר:

הצעת ה'מכבי' סעיף ג' וחמשת החלקים שלו לא באו הצדדים לידי הסכם. באי-כוח ה'מכבי' הצהירו כי הסעיף הזה העיקרי שבהסכם בשבילם.
ו'הפועל' הציע כבא: הוספה לסעיף ג' (בהצעת ה'מכבי') ובלבד שהסיפוח הזה לא יפגום ביסודות ה'מכבי' ויסודות של אשיות ההסתדרות הכללית שההתאגדות 'הפועל' היא ביתה.

אי-ההסכמה בסעיף מרכזי זה הפכה למעשה את ההסכם לזיכרון דברים בלבד, והוא מסתיים בכך ש'שני הצדדים מתחייבים להביא הצעות מסוימות בשאלה הנ"ל עד שבת הבאה'.

מחלוקת זו מבטאת היטב את ההבדל בתפיסתן של שתי אגודות הספורט. התאגדות 'הפועל' ראתה עצמה חלק מספורט הפועלים הבין-לאומי, יצרה קשר עם האינטרנציונל הסוציאליסטי של ספורט הפועלים (סאס"י) והתכוונה להצטרף לשורותיו. קבלת הסעיף ה'לאומי' הייתה עלולה לפגוע בקשרים המעמדיים שהתכוונה 'הפועל' לטפח, ובמעמדה של 'הפועל' בתוך ההסתדרות הכללית עצמה. יתרה מזו - על-פי גרסת אנשי 'הפועל', יש כאן אף פגיעה בעצמאות ההתאגדות, התערבות בענייניה הפנימיים והטלת ספק במטרותיה הלאומיות, שאינן זקוקות להוכחה מפורשת, בהסכם שהוא ביסודו במישור המקצועי בלבד. ביטוי מפורש לכך ניתן במכתב הסבר שנשלח ארבעה ימים אחר כך (ב – 19 בינואר) ממזכירות 'הפועל' לוועד הפועל:

אנשי 'המכבי' טענו שאין הם יכולים להתבסס על תכנה הלאומי של ההסתדרות הכללית בפועל, היות והם רואים עובדות של התכחשות לאומית מצד ההסתדרות... אנחנו הצהרנו בשם 'הפועל' את ההודעה דלקמן:
'תנועת הפועלים בארץ-ישראל המאורגנת בתוך ההסתרות הכללית... הנה התנועה היחידה והגורם הכי-חזק בהחייאת ובנין הארץ... הקימה תנועת נוער ו'החלוץ' בגולה...הקימה מוסדות תרבות שונים בארץ והנחילה את השפה העברית להמונים רחבים בא"י. תנועת הפועלים הנה תנועה מקורית ארצישראלית ביסודה ותכנה ומגמתה נובעת מתוך צרכי העם ובנין א"י העובדת. ההתאגדות לתרבות גופנית 'הפועל'... אינה הסתדרות העומדת מחוץ למסגרת הארגונית של כל צבור הפועלים ומשום כך אין 'הפועל' קובע את תכנו הלאומי והסוציאלי של מעמד הפועלים אלא... מגשים את ייעודי תנועת הפועלים בתוך ההסתדרות. ואשר לשאלת השפה והדגל - אין הדברים צריכים להיות מפורשים... היות ואנחנו באים לקבוע הסכם שבעיקרו הוא קשרים מקצועיים ועזרה הדדית. שאלת השפה והדגל הנם עיקרים של תקנות פנימיות של שני הצדדים. אם הסתדרות ה'מכבי' תוכל להכיר שההסתדרות הכללית בארץ-ישראל... היא גם בעלת יעודים הסטוריים ולאומיים אנחנו... נוכל להתקשר בהסכם. מאותו הרגע שה'מכבי' מניחה לחשוב שאין להתייחס באמון למגמתה הלאומית של ההסתדרות אנו נאלצים להפסיק את המשא-ומתן, היות ואין אנו מיופי-כוח לקבוע באופן מיוחד לגבי ה'מכבי' את מגמת ההסתדרות.⁸

ממכתב זה אפשר ללמוד גם על עמדת 'מכבי', שראתה באי-קבלת הסעיף ה'לאומי' עוד הוכחה להעדפת האינטרסים המעמדיים של 'הפועל' על-פני האינטרסים הלאומיים - וכי למה זה תסרב 'הפועל' לצרף להסכם יסודות לאומיים שאין לגביהם כל מחלוקת?⁹

למרות חילוקי הדעות בסוגיה הלאומית הייתה הנטייה להמשיך במשא ומתן, אך הנכונות לכך לא גישרה על חילוקי הדעות. המשא ומתן נמשך לסירוגין כחצי שנה עד לחתימת ההסכם, שהיה אף הוא רחוק מלהשביע את רצון הצדדים. אין בידינו פרוטוקולים של משא ומתן זה, אך על מורכבותו אפשר ללמוד מכך שהן 'מכבי' והן 'הפועל' התכוונו להוציא פרסום מיוחד על אודותיו¹⁰.

אף שתקופה זו התאפיינה בחיכוכים בין ההסתדרויות על רקע אירועים כמו מעבר קבוצת הכדורגל של אלנבי תל-אביב ל'הפועל', ונסיעת מכבי-הגיבור חיפה לארצות הברית, לא נראה כי אחד הצדדים נסוג מהמשא ומתן, ואנשי 'מכבי' היו מוכנים אף להגמיש את עמדתם בשאלת העיקרים הלאומיים¹¹. ואמנם, זמן לא רב לאחר מכן, בתחילת יולי 1927, נחתם שוב הסכם בין 'מכבי' לבין 'הפועל', אך ההסכם החדש לא בישר על התפייסות ולא היה בו כל חידוש מהותי. נקבע כי ההסכם הוא ארצי, והוגדרו שוב תחומי הפעולה המשותפים, החוזרים למעשה על מה שנקבע בינואר 1927, עם שינויים קטנים בנוסח. נוסף רק סעיף בדבר 'קביעת יחסי העברת חברים מהסתדרות אחת לשניה'. אמנם 'מכבי' ויתרה על הסעיף הלאומי, אך לא הוחלט לגבי סעיפי שיתוף הפעולה, שלכאורה אינם צריכים להוות בעיה. ההסכם הוא לפיכך רק פתח למשא ומתן קונקרטי לגבי כל סעיף. נקבע כי תוקם ועדה פריטטית (שלושה מכל צד), שהחלטותיה יהיו טעונות אישור שני המרכזים. במקרה של אי-הסכמה, יתברר הדבר בפגישת באי כוחם של שני הצדדים¹².

אמנם הוקמה ועדה כזאת, אך נראה כי דיוניה התנהלו בעצלתיים וללא כל תוצאות מעשיות. אין בידינו עדויות ישירות מדיוני הוועדה, ונראה שהיא הפסיקה להתכנס לאחר אפריל ¹³.1928

מכיוון שלא נשתמרו הפרוטוקולים מדיוני הוועדה הפריטטית, אין אנו יודעים בוודאות מה גרם להפסקת השיחות. מטרת הפגישות לא הייתה לגשר על הפערים האידאולוגיים, ולכאורה - היה אפשר להגיע להסדר. נראה כי היו להפסקת השיחות שתי סיבות מרכזיות:

1. קיים פער בין ההצהרה בדבר הרצון ליצור דפוסי ארגון משותפים לבין היכולת לממשם הלכה למעשה. התאגדות 'הפועל' הייתה קשורה בטבורה להסתדרות הכללית, וביולי 1927 - החודש שבו נחתם גם ההסכם עם 'מכבי' - הצטרפה באופן רשמי לסאס"י. יצירת מסגרת משותפת ל'מכבי' ול'הפועל' הייתה עלולה לסרבל את תהליך קבלת ההחלטות. כל החלטה תהיה כרוכה למעשה בהסכמת הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, בעמידה בתקנון הסאס"י, ומעתה, נוסף על כך - בהתחשבות בתקנון המשותף שקבעה הוועדה הפריטטית. בהתחשב גם בקשיי השליטה של מזכירות 'הפועל' על הסניפים היה עלול להיווצר הסכם ששכרו בהפסדו. באותה המידה היה גם ל'מכבי' קושי ליצור מסגרת משותפת עם גוף המחויב - רעיונית וארגונית - למוסדות שאין ל'מכבי' כל זיקה אליהם, והם אף עלולים בעקיפין להגביל את עצמאותו.
   כך נוצרה דינמיקה של התפתחות שני ארגוני ספורט שונים, השווים כמעט בגודלם באותה התקופה, שההתחרות ביניהם לכשעצמה היא גורם להתפתחותם¹⁴. כל ארגון עיצב לו דפוסים משלו, ודומה כי חוסר הרציפות בפגישות הוועדה הפריטטית אינו מקרי. לכל אחד מן הצדדים היה נוח להציג דימוי 'חיובי', של מי שחותר לאחדות הספורט הארץ-ישראלי, תוך האשמת הצד שכנגד במניעת הגשמת יעד זה. בפועל נראה כי לשום ארגון לא הייתה נכונות ממשית לעשות זאת.
2. שנים אלו מאופיינות, כפי שצוין, במתח הולך וגובר בין המחנות הפוליטיים ביישוב העברי. זמן קצר לאחר חתימת הסכם יולי 1927 ותחילת ישיבותיה של הוועדה הפריטטית, באוגוסט 1927, התכנס הקונגרס הציוני ה - 15 שעמד בצל המשבר בארץ-ישראל. הקונגרס לווה בעימות חריף ביותר בין הגושים הפוליטיים, ובסיומו נבחרת הנהלה ציונית ללא ייצוג של 'הפועל הצעיר'¹⁵. ברור כי לעימות זה, שהתנהל בזמן אחד עם ישיבותיה של הוועדה הפריטטית, היו השלכות גם על מערכת היחסים שבין הארגונים, שכן 'הפועל' - כפי שכבר צוין – ראתה ב'מכבי' את מי שמייצג את הספורט ה'בורגני' ומזוהה עם 'המחנה האזרחי'. יתרה מזו, העימות האידאולוגי המתגבר עם הרביזיוניסטים תרם אף הוא לכך. בית"ר עדיין לא הקימה אגודת ספורט משלה, כך שאנשיה נתפסו לא אחת כמזוהים עם 'מכבי'. פעילים ב'מכבי' – מנחם ארבר למשל - ועמדתו בעבר של העיתון הרביזיוניסטי החיפאי 'הצפון' (שפסק בינתיים להופיע), כנגד 'הפועל', תרמו אף הם לדימוי זה. מאמרו של ניב (מאיר בניהו) ביטא באופן ברור את היעדר האפשרות הפוליטית להגיע להסדר. על-פי דבריו:

ה'מכבי' הוא חלוץ הספורט בארץ-ישראל...ואולם הגיע הזמן להודות שהמסגרת צרה מלהכיל. אין שוב בכוחו של ה'מכבי' בארץ-ישראל לאסוף תחת דגלו את כל שדרות הישוב. גם נימוקים מעשיים פשוטים הם נגד המזיגה הזאת. אין השלום שורר בין המעביד נוכריים בפרדסיו ובין העובד העברי הרואה זאת ועיניו נמקות. לא תיתכן גם פעולה ספורטיבית ...לעובד בפרך ולמתבטל רודף התענוגות.

והנה פקעה המסגרת וצצה התאגדות של פועלים. ה'מכבי' התכוון לעקרה... אך הנצר החדש היה לעובדה. אז הוחל במשא-ומתן לשם קשרים הדדיים. נבחרה ועדה משותפת ישבו בישיבות, התווכחו והעלו תריסר סעיפים - בסיס לעבודה בצוותא. אולם עברו ימים מועטים וההסכם הופר. ודווקא בעצת ה'מכבי'. שינויים ביעדי הסניפים וכדומה. ההשתמטות נראית בעליל. לבסוף נתמזגה ההסתדרות ה'אל-מפלגתית' לבן זקוניו של הרביזיוניזם ונכרתה ה'ברית' למלחמה בפועל. אמנם מלחמה במחתרת... מלבר הכל כאילו בשלום על מקומו אך מלגו - חתירה והתנקשות. ונשאלת השאלה: עד מתי ימשך המשחק הזה? אולי מוטב לנתק בבת אחת הקשר הזה... אם מלחמה - הרי מלחמה...ולעומתם עונים האחרים: לא עת מלחמה עתה...ילך הוא בדרכו ואנו בדרכנו. המוצא אפוא? לא מלחמה ולא שלום! ¹⁶

ענף הכדורגל - בין שיתוף לעימות

בחינת שיתוף הפעולה בין 'מכבי ו'הפועל' בשנים 1935-1926 מראה כי התחום העיקרי שבו התבקש שיתוף שכזה היה הכדורגל. ספורט עממי זה היה פופולרי מאוד בארץ-ישראל, בין היתר בהשפעת הבריטים. המשחק, מעצם טיבו, דורש התמודדות, ועניין מיוחד יש דווקא בתחרויות בין מועדונים המעומתים מלכתחילה. ענף הכדורגל יצר לפיכך מעין תהליך דיאלקטי – כדי לעורר עניין יש צורך למסד את ההתמודדות, אך ככל שזו מתמסדת, נוצרת מציאות של מתח ואלימות בין המחנות - מה שמקשה על המשך מיסוד הענף ומביא לפעמים לידי שיתוקו.

עד שנת 1928 נערכו תחרויות כדורגל רבות, אך לא הייתה מסגרת-על מאורגנת. אם נוצרו התארגנויות, הן היו במישור המקומי בלבד. ניסיונות מוקדמים שנעשו ליצור התאחדות לכדורגל הסתיימו ללא תוצאות.¹⁷ הבריטים מצדם ארגנו משחקי גביע, וב - 1927 הופיעו גם חמש קבוצות יהודיות במסגרת זו.

ב - 1928 השתנתה המסגרת הארגונית. שנה לפני כן פירק הנציב העליון פלומר את המשטרה הבריטית ושינה את המבנה הצבאי והמשטרתי של השלטון הבריטי בארץ¹⁸. צמצום הכוחות הביא כנראה לידי פירוקן של קבוצות בריטיות רבות, שנתנו את הטון בכדורגל הארץ-ישראלי, וההגמוניה עברה מעתה לידי הקבוצות העבריות. ב - 29 במרס 1928 התכנסו באי-הכוח של קבוצות עבריות, ערביות ובריטיות, והוחלט להנהיג 'שינוי מוחלט' באמצעות ניהול 'ההתחרויות לפי החוקה המתאימה בכל ארצות התבל'. במשחקי הגביע במתכונת החדשה היו תריסר קבוצות, ביניהן 'מכבי' ו'הפועל' - מה שהצריך שיתוף פעולה ביניהן לצורך ארגון משחקים אלה, והם נערכו באופן סדיר בשנים שלאחר מכן¹⁹.

שיתוף הפעולה בארגון משחקי הגביע יצר רקע מתאים לצעד נוסף - הקמת התאחדות ארצית לכדורגל. היזמה להקמת ההתאחדות באה מנשיאות ה'מכבי', שהזמינה את נציגי כל קבוצות הכדורגל לפגישה ב - 14 באוגוסט 1928 כדי לייסד 'התאחדות כדורגל ארצישראלית'. באסיפה, שבה נכחו נציגי 'הפועל', טענו נציגי 'מכבי' כי על ההתאחדות לכדורגל לקבל הכרה בין-לאומית ולהסתפח להתאחדות הכדורגל הבין-לאומית - פיפ"א. העובדה כי התאגדות 'הפועל' הייתה חלק מסאס"י יצרה קושי. סאס"י התנגד להצטרפות לפיפ"א, שייצגה גם את הכדורגל המקצועני ונחשבה לפיכך ל'בורגנית'.

מרכז 'הפועל' דן בסוגיה, ובמכתב שנשלח ב - 9 בנובמבר למזכירות הזמנית של ההתאחדות הארצית לכדורגל, הודיע המרכז כי 'הפועל' מוכנה להצטרף להתאחדות לכדורגל 'באם היא לא תיכנס בתור חברה לפיפ"א'. ההתאחדות לכדורגל קמה לפיכך ללא קבוצות 'הפועל' אך הדבר לא מנע את המשך שיתוף הפעולה. משחקי הגביע המשיכו להתקיים, ובתחילת 1929 הוקמה ליגה מחוזית באזור תל-אביב, שבה נטלו חלק שלוש קבוצות בריטיות וכן 'מכבי' מתל-אביב ומפתת תקוה וקבוצת הפועל תל-אביב. ביולי 1928 נקבעו בין ההסתדרויות ההסדרים להתחרויות ארציות²⁰.

באפריל 1930 החליטה התאגדות 'הפועל' להצטרף להתאחדות לכדורגל. בעיית ההשתייכות לפיפ"א נפתרה בכך שההצטרפות הוצגה כ'זמנית'. על ההתאחדות היה כעת לפנות לפיפ"א כדי לאפשר את השתתפות 'הפועל' בהתאחדות, בלי שתהיה חברה בפיפ"א.

כניסת 'הפועל' אפשרה לראשונה לקיים משחקי ליגה לכדורגל, אך אלה הופסקו בינואר 1931, זמן קצר לאחר פתיחת הליגה בגלל טענות שונות של אנשי 'הפועל' בדבר קיפוחם והענשת שחקניהם שלא כדין, ובשל הדרישה לפריטטיות בהנהלת ההתאחדות.²¹

בשנים שלאחר מכן חלו כמה תנודות בעמדת 'הפועל' אשר שבה להתאחדות באוגוסט 1931 ופרשה שוב באוגוסט 1932. בפברואר 1933 נחתם הסכם שלפיו תורכב הנהלת ההתאחדות מ'באי-כוח של שני הגורמים הנ"ל במספר שווה בהוספת שני אנשים אשר יוכרו ע"י שני הצדדים בתור נייטראלים'. בעיית ההשתייכות לפיפ"א לא עלתה עוד על הפרק. ההסדר שהושג סיפק את 'הפועל', והעימותים בהתאחדות לכדורגל פסקו. ²²

מפגשי הכדורגל בין 'מכבי' ל'הפועל' נעשו במקרים רבים זירה אלימה של אוהדי הקבוצות, והם לוו במתיחות רבה אף בין השחקנים במגרש. תקריות בין אוהדים במגרשי הכדורגל הן אמנם חיזיון נפוץ, אך כאן היה קיים ממד נוסף, הנובע מהמתח האידאולוגי שבין המחנות הפוליטיים ביישוב. דומה היה כי מגרש הכדורגל נתן 'הכשר' לפורקן של זעם פוליטי, שבנסיבות אחרות קשה להביאו לידי ביטוי. לתופעה זו דוגמאות רבות לאורך כל התקופה. היא העסיקה והדאיגה רבים, וביטויים רבים לכך הופיעו במאמרים שפורסמו מדי פעם בעיתונות. ברור כי כל מחנה האשים את המחנה האחר באחריות לכך, וההתנצחויות בנידון (שכללו אף תיאורי משחקים בעלי אופי מגמתי) רווחו בעיתונות התקופה²³.

ראויים לציון מיוחד הסכסוכים הממושכים בין האגודות בחיפה, סכסוכים שהגיעו אף לבית המשפט;²⁴ הסכסוך בין מכבי תל-אביב להפועל חיפה על הנפת דגל עברי במגרש 'מכבי';²⁵ החרמה הדדית של 'הפועל' ו'מכבי' תל-אביב;²⁶ תביעת הדיבה של הפועל חיפה נגד העיתון 'הצפון חיפה';²⁷ ובעיקר פרשת הצטרפות קבוצת הכדורגל של 'אלנבי' להפועל תל-אביב.

קבוצת 'אלנבי' הייתה קבוצת נערים משכונת אלנבי, שהצטרפה למסגרת של מכבי תל-אביב והחלה להתחרות במסגרת הכדורגל התל-אביבי משנת 1924. בשנת 1927 החליטה הקבוצה להצטרף לאגודת 'הפועל' החדשה, שהחלה זה מקרוב לפעול בתל-אביב. ההצטרפות לוותה במכתב חריף, שבו האשימו, בין היתר, את 'מכבי' כי בין שורותיו שוררת אווירה 'מרעילה של פרופסיונליזם ומסחר על כדורגל.²⁸

מכתב זה פרט על נימים רגישים ביותר של הסתדרות 'מכבי'. בתקופה זו חל תהליך של פירוק מועדונים מקומיים שעסקו בכדורגל ומיזוגם לתוך 'מכבי' (ה'צבי' ו'החשמונאי' בירושלים; ה'גיבור' בחיפה). קבוצת 'אלנבי' בחרה להצטרף דווקא ל'הפועל', וליוותה זאת אף במכתב שהכיל את ההאשמות החמורות ביותר שיש ל'הפועל' כלפי 'מכבי' (ולספורט הפועלים נגד הספורט ה'בורגני') - ה'מכבי' הואשמה במקצוענות ובעיסוק בספורט לשמו, שאין בצדו ערכים של הבראה גופנית ורוחנית ועיסוק פרודוקטיבי בבניין הארץ והעם. חוץ מהפגיעה הרעיונית, יש כאן גם פגיעה מקצועית. עד כה הייתה קבוצת הכדורגל של הפועל חיפה היריב שווה הכוח היחיד לקבוצות 'מכבי' מבין קבוצות 'הפועל', ואילו עתה קיבלה 'הפועל' חיזוק רציני שאמנם יוכיח עצמו עם הצלחותיה של הפועל תל-אביב בעתיד.

פרשה מעוררת מחלוקת אחרת הייתה המסע של מכבי-הגיבור חיפה לארצות הברית. היזמה להזמנת הקבוצה באה מאמרגן שביקש להתחרות בעמיתו שהזמין את הכוח וינה לארצות הברית באותו הזמן, וזאת לאחר שלא יכלו להסכים ביניהם. כדי שמכבי חיפה תוכל להתמודד כראוי בארצות הברית נשלח בא כוחה של הקבוצה להונגריה כדי לצרף כמה שחקנים יהודים, שמקצתם הורחקו מהליגה המקומית מסיבות שונות (ויש להניח כי בעיקר בגלל אנטישמיות). היה ברור כי שחקני החיזוק לא הצטרפו מסיבות אידאולוגיות - דבר ששימש פתח להתקפות נמרצות מצד 'הפועל', שהפרשה הייתה לגביה הוכחה חותכת לטענתה בדבר המקצוענות של 'מכבי'. ההתחייבות של 'מכבי' כי השחקנים לא יקבלו שכר אפשרה לבסוף מסע זה, והקבוצה אף כללה שחקני חיזוק מ'הפועל'²⁹.

הניסיונות הנוספים למיסוד מערכת היחסים

למרות העימותים התכופים - בעיקר בתחום הכדורגל - נראה כי הקרע לא היה מוחלט, ויש עדויות שונות המצביעות על קשרים שונים שהתקיימו בין האגודות³⁰.

ניסיון מיסוד מעניין נעשה בשנת 1929 באמצעות הקמת מועצה לתרבות גופנית. היזמה להקמת מועצה זו באה מצדו של יצחק רבינוביץ, מי שהיה יושב ראש 'מכבי' ברוסיה. כוונתו הייתה להקים מועצה מרכזת בחסות המוסדות הלאומיים, שתהיה לה סמכות 'להלחם בנטיות המזיקות של תנועת הספורט בארץ ולכוון בדרך רציונלית את החינוך הגופני מבחינה כמותית ואיכותית גם יחד.³¹

יזמה זו התקבלה מיד על-ידי ה'מכבי' אך התייחסות 'הפועל' כלפיה הייתה חשדנית, אף שהיו אישים מרכזיים כמאיר בניהו שתמכו בה ללא סייג. נראה כי החשש היה שמועצה כזאת היא דרך שונה לגרום לאיחוד הארגונים בארץ ומסווה בידי 'מכבי' להכניס את 'הפועל' תחת חסותה. ההסתייגות לא הייתה בהכרח לגופו של עניין - אם 'מכבי' תומכת בכל לב, האין זו לכשעצמה סיבה מספקת לדאגה?...

עמדה זו של 'הפועל' בוטאה בהחלטות ישיבת המרכז בראש השנה תר"ץ (ב - 4-2 באוקטובר 1929). בסעיף המוקדש למועצה נאמר כי 'הפועל' לא מוכנה להשתתף במוסד זה, אך יחד עם זאת מוכנה לתת את ידה להקים 'ועדה מרכזית להדרכה מקצועית, טכנית, ספורטיבית גרידא'. נראה כי 'הפועל' חתרה למועצה במתכונת ההסדר של יולי 1927 - לא מועצה ארצית, כי אם 'ועדה להדרכה מקצועית טכנית'. כעבור כחודשיים התרככה עמדת התאגדות 'הפועל' ובמועצה הארצית הוחלט להשתתף במועצה הארצית לתרבות גופנית³².

'הפועל' לא חזרה בה למעשה מהעמדה העקרונית שנקבעה בישיבת המרכז בראש השנה. אנשי 'הפועל' סברו שמכיוון שהמועצה עמדה לקום בכל מקרה, מוטב היה לעצב אותה על-פי רצונה של 'הפועל' באמצעות השתתפות בה.

האסיפה המייסדת של 'המועצה הארצית לתרבות גופנית' התכנסה ב - 16 בינואר 1930, אך אין כל עדות לפעולתה לאחר מכן³³.

ביולי 1931 החליטה הנהלת הוועד הלאומי להקים מחדש את המועצה לתרבות גופנית. נקבע שהנרייטה סאלד ואברהם קצנלסון יהיו באי הכוח של הוועד הלאומי במועצה, ומטרתה הייתה, בין היתר, לתאם את הפעילות ב'שדה הספורט והחינוך הגופני'. אגודות 'מכבי' ו'הפועל' היו אמורות להיות מיוצגות במועצה, אך אף שנתבקשו לשלוח באי כוח לשם כך, אין כל עדות כי אמנם נענו לפנייה זו. פעילות המועצה בהשתתפות נציגי הוועד הלאומי סאלד וקצנלסון, באה לידי ביטוי מעשי בארגון המכבייה.

ב - 19 באפריל 1932, לאחר סיום המכבייה הראשונה, כינסה המועצה ישיבה ב'שאלת שיתוף הפעולה בין ה"מכבי" ו"הפועל"'. נקבע כי ליד המועצה תוקם ועדה פריטטית שתורכב משני נציגים מכל הסתדרות, ובתפקיד הנשיא יכהן שליח המועצה לתרבות גופנית. תפקיד הוועדה יהיה, בין היתר, ליזום פעילות משותפת בין האגודות בתחומים השונים. נראה כי יחסי 'הפועל'-'מכבי' עלו על דרך המלך, אך זמן קצר לאחר ישיבה זו נכשלה גם היזמה הזאת.

ב - 7 במאי 1932 נערך משחק גמר גביע ארץ-ישראל בכדורגל בין הפועל חיפה לנבחרת המשטרה הבריטית הארץ-ישראלית. המשחק הופסק לאחר שהשחקנים מחיפה לא קיבלו את החלטת השופט האנגלי. הנהלת ההתאחדות פסקה על ניצחון לקבוצה האנגלית והענישה שחקן חיפאי בהרחקה של שנה מפעילות. אנשי 'הפועל' טענו לקיפוחם, והאשימו את אנשי 'מכבי' בהתאחדות שלא עמדו לצדם. מרכז 'הפועל' פנה למועצה לתרבות גופנית בתקווה כי לאור החלטות הישיבה כמה שבועות לפני כן יוכיחו אנשי 'מכבי', 'אם באמת הם נושאים את לבם לעבודה משותפת'. החלטת המועצה שלא להביע תמיכה חד-משמעית ב'הפועל' גרמה להם למפח נפש; ומכתב הבהרה ששלחה הנרייטה סאלד ב - 31 במאי 1932 למרכז 'הפועל' לא היה בו כדי להרגיע את הרוחות.

ב- 21 באוגוסט 1932 התכנסה נשיאות המועצה לתרבות גופנית, בהשתתפות נציגי 'הפועל' ו'מכבי', לישיבה שהייתה למעשה 'שירת הברבור' של מוסד זה. הנרייטה סאלד הביעה את אכזבתה משיתוף הפעולה הלקוי של מרכזי הספורט וביקשה להתפטר תוך הטלת ספק באפשרות לקיום המוסד בכלל. כל הנוכחים הסכימו כי יש צורך בשינויים במועצה, ואף שלא נפלה החלטה בנידון, חדלה למעשה המועצה להתקיים³⁴.

ניסיונות פישור והסדר נוספים נעשו על-ידי הסתדרות 'מכבי' העולמי. עמדתו של 'מכבי' העולמי ביחס ל'הפועל' הייתה מתונה יותר מזו של 'מכבי' ארץ-ישראל. רבים מתנועת העבודה בגולה נמנו עם שורותיו של 'מכבי' והמחלוקת בארץ-ישראל הייתה עלולה להביא אף לידי פילוג בגולה. המגמה שהסתמנה הייתה להכיר ב'הפועל' ארץ-ישראל במעמד שווה ל'מכבי' ארץ-ישראל ובלבד ש'הפועל' תצטרף ל'מכבי' העולמי.

בשנת 1930 הגיע לארץ אלכסנדר רוזנפלד, חבר הנשיאות העולמית של 'מכבי', כחלק מההכנות לקראת המכבייה. רוזנפלד גילה נימה פייסנית כלפי 'הפועל', כדי לאפשר את שיתופה של 'הפועל' במפעל זה. הוא דחה בו-בזמן הן את הטענה על 'הרוח הראקציונרית-פשיסטית השוררת כביכול ב"מכבי"', והן את ההאשמות בדבר האי-נאמנות הלאומית של 'הפועל'. לדבריו, אין הצדקה בהמשך 'המצב הפרוע' ולכן 'על שתי ההתאגדויות לאמץ את הכוחות כדי לרסן את קנאי הכסל בשני המחנות'³⁵. ביזמתו של רוזנפלד החל משא ומתן, והוא הסתיים בחתימת הצעת הסכם ב - 30 במאי 1930. הצעת ההסכם נמנעה מהצהרות אידאולוגיות, וקבעה את תחומי שיתוף הפעולה הספורטיבי בין ההסתדרויות. הוחלט כי תוקם ועדה משותפת שתיקרא בשם 'ועדת ההסתדרויות הספורטיביות העבריות בארץ-ישראל'.

ההסדר לא היה שונה באופן מהותי מההסכמים שנחתמו עוד בינואר וביולי 1927, ושנדונו כאן קודם. ההבדל הוא בקביעה החד-משמעית (וזה ויתור של 'מכבי' בהשוואה להסדרים הקודמים), כי 'אין הוועדה הנ"ל מתערבת באוטונומיה הפנימית של שתי ההסתדרויות ובפעולתן בכל צורה שהיא'. לכאורה, נראה היה כי הכול בא על מקומו בשלום, אך ההצעה הייתה זקוקה לאישור של מרכזי ההסתדרויות.

מרכז 'הפועל' אישר את ההסכם ואף קבע את חבריו לוועדה המשותפת. ככלות הכול 'הפועל' לא נדרשה כאן להגדרות 'לאומיות', היא תתנהל ב'אוטונומיה פנימית מוחלטת', ותוכר כהסתדרות שוות ערך ל'מכבי'. מרכז ה'מכבי', לעומת זאת, השהה את אישור ההסכם. לא הכול ב'מכבי' היו שבעי רצון ממה שנתפס בעיניהם כ'ויתור', ובסופו של דבר לא אושר ההסכם.

ב - 10 ביולי 1930 נפגש בברלין משה שפירא, שליח 'החלוץ' בגרמניה, עם באי כוחה של 'מכבי' העולמי, ועל הפרק עמדה בין היתר שאלת ה'מכבי' ו'הפועל' בארץ-ישראל. חברי 'מכבי' הבטיחו להשפיע על חבריהם בארץ-ישראל לחתום על ההסכם, אך נראה כי הדבר לא נעשה.

ההסבר לכך נעוץ מן הסתם בהצעתם לשפירא בדבר הצטרפות 'הפועל' לימכבי' העולמי - התנאי החדש שאנשי 'הפועל' בארץ-ישראל לא הסכימו עמו³⁶.

ניסיון נוסף לפשר ברוח זאת עשה הלורד הנרי מלצ'ט (בנו של אלפרד מונד, לורד מלצ'ט הראשון), נשיא 'מכבי' העולמי, שביקר בארץ-ישראל בתחילת 1933. על-פי הצעתו, הפדרציה העולמית של 'מכבי' תכלול את כל ארגוני הספורט בארץ ובחו"ל, והחידוש המרכזי הוא בהכרה שניתנת לקיום הנפרד של 'הפועל' גם בחו"ל. גם ביתר סעיפי ההצעה ניכרת התחשבות באופיה של 'הפועל'. כך, למשל, אסורה על 'מכבי' תעמולה פוליטית, ולעומת זאת 'הפועל' הוכרה כ'ארגון ספורטיבי בעל מגמה חינוכית-פוליטית'. בהנהגה המרכזית של הפדרציה יהיה ל'הפועל' ול'מכבי' ארץ-ישראל, על-פי הצעה זו, מעמד שווה.

בישיבה משותפת של הוועד הפועל של ההסתדרות ומרכז 'הפועל' ב - 19 בינואר 1933 הועמדה ההצעה לדיון. אנשי הוועד הפועל נטו לקבל את ההצעה, ואילו חברי מזכירות 'הפועל' התנגדו לכך נמרצות. פרוטוקול הישיבה עצמה לא נשתמר, אך יש להניח כי חילוקי הדעות נבעו מכך שאנשי הוועד הפועל ראו בהצעה פתח להגברת השפעתה של תנועת העבודה בתוך 'מכבי' העולמי, ואילו אנשי 'הפועל' חששו מטמיעת ארגונם בתוך 'מכבי'. גישתם הפלשתינו-צנטרית ראתה ב'מכבי' אויב מעמדי, והם ניסו - לא תמיד בהצלחה - להחיל גישה זו גם על 'מכבי' בגולה. אנשי 'הפועל' היו קנאים יותר לשמירת ייחודה של ההתאגדות שהוקמה על ידם, ונראה להלן כי גם ביחס להשתתפות במכביות הייתה עמדתם קיצונית יותר מעמדתה של ההסתדרות³⁷.

המחלוקת על השתתפות 'הפועל' במכביות הראשונות

את הרעיון לערוך כינוס עולמי של ספורטאים יהודים בארץ-ישראל העלה יוסף יקותיאלי ב - 1927 והוא אושר בחודש יוני 1929 בקונגרס העולמי של 'מכבי' במהריש-אוסטראו שבצ'כוסלובקיה. הכינוס שכונה 'מכבייה' נקבע לשנת 1932, וזאת לציון 1,800 שנה למרד בר-כוכבא³⁸. 'הפועל' הוזמנה להשתתף במכבייה, ובוועידת 'הפועל' הראשונה בדצמבר 1931 הובעה עמדה חיובית בעניין השתתפות 'הפועל', אך הועמדו כמה תנאים, כגון: שיתוף 'הפועל' בוועדה המכינה והמסדרת של הכינוס, הזמנת כל ארגוני הספורט בגולה (כולל אלה הקשורים לתנועת העבודה), השתתפות כל אגודה בתלבושתה, על דגליה ועל ססמאותיה, השתתפות 'הפועל' כגוש מיוחד בכל הענפים המתחרים, וקביעת שם הכינוס 'ה"מכבייה" - כינוס עולמי של הנוער העברי הספורטיבי בארץ-ישראל'. בישיבה משותפת עם נשיאות 'מכבי' ב- 1 בינואר 1932, אף תבעו אנשי 'הפועל' את אי-הזמנת חברי בית"ר - תנועת הנוער הרביזיוניסטית. תנאים אלה היו מפקיעים למעשה את המכבייה מ'מכבי' והופכים את 'הפועל' לשותפה שוות-זכויות בארגון הכינוס - וברור כי התנאים נדחו על-ידי 'מכבי'³⁹.

מינואר 1932 החלו המוסדות הלאומיים וההסתדרות הכללית להתערב במחלוקת. על רקע התגברות האנטישמיות בגולה בשנים אלה הייתה חשיבות רבה למפגן עולמי של 'יהדות שרירים' המוכיחה ליכוד יהודי, מחזקת את השורות ומשמשת אמצעי תעמולה לעלייה. ההנהגה ההסתדרותית, שבחלקה נמנתה עם ההנהגה הלאומית, גילתה גישה מתונה ופרגמטית יותר מאנשי 'הפועל'. התבדלותה של אגודת הספורט ההסתדרותית באירוע שנועד לרכז את תשומת הלב הציבורית הייתה עלולה להזיק להסתדרות במאבק על ההנהגה הלאומית וליצור תקדים של אי-שיתוף 'הפועל' גם בעתיד. הנחת היסוד של 'מכבי', שאין הצדקה לדרישות הפריטטיות של 'הפועל', התקבלה הן על-ידי הוועד הפועל והן על-ידי הנהגת ההסתדרות וגרמה לאנשי 'הפועל' לוותר על עיקרון זה⁴⁰.

בישיבה שנערכה במשרדי הנהלת הסוכנות ב - 4 באפריל 1932, הושגה הסכמה בעניין השתתפות 'הפועל' בהנהלת המכבייה ובוועדותיה. 'הפועל' ויתרה על עקרון הפריטטיות, ובתמורה הוסכם כי תוקם ועדה עליונה מפקחת שבה יהיה ל'הפועל' מעמד שווה ל'מכבי' ארץ-ישראל. הבעיה שלא נפתרה הייתה ייצוגם של ארגוני הספורט מהגולה, שהיו קרובים ל'הפועל' אך לא היו חלק מ'מכבי'. פרידנטל, נציג 'מכבי' העולמי שהשתתף בישיבה, הביע עמדה נחרצת נגד נציגות שכזו. לדבריו, 'מכבי' העולמי הסכינה עם קיום 'הפועל' בארץ-ישראל, אך 'בגולה מנוי וגמור אצל ה"מכבי" להישאר ההסתדרות הספורטיבית הציונית היחידה'. אנשי 'הפועל' ביקשו דחייה במתן התשובה אך פרידנטל לא היה מוכן לכך. המשא ומתן הסתיים בכישלון וכל צד האשים בכך את זולתו. ⁴¹

המכבייה השנייה עמדה להיערך באפריל 1935, ובסוגיית ההשתתפות במכביות לא חל שינוי משמעותי. דומה כי ההקצנה הפוליטית שחלה ביישוב היהודי בתחילת שנות ה – 30 והניסיונות של 'הפועל' להתרחב לגולה החריפו עוד יותר את חילוקי הדעות. אמנם, גם לקראת המכבייה השנייה התנהל משא ומתן, אך הנחות היסוד של הצדדים לא נשתנו. הישיבות היו רק בגדר מצוות אנשים מלומדה, והן הסתיימו, כצפוי, ללא תוצאות. המפגן ההמוני של הספורט היהודי העולמי התקיים גם הפעם ללא 'הפועל'⁴².

*

העשור הראשון שלאחר הקמת 'התאגדות הספורט הפועל' עיצב את מערכת היחסים בין אגודות הספורט והביא לידי פוליטיזציה של הספורט הארץ-ישראלי.

העימותים הרבים בין אגודות הספורט על רקע האווירה הפוליטית שנוצרה ביישוב היהודי בתקופה זו שמו לאל את כל הניסיונות להגיע להסדר כתוב, שימסד את מערכת היחסים ביניהן. בין האגודות נוצרו עוינות וחשדנות הדדית, וגם כשנראה כי הושג הסדר שיספק את שני הצדדים, הסתיים המשא ומתן בכישלון. אי-השתתפות 'הפועל' במכביות הייתה ביטוי קיצוני לחוסר היכולת להתפשר.

במקביל לעימותים הרבים נוצרה גם גישה פרגמטית שהקהתה את עוקצה של העוינות הפוליטית והביאה לידי שיתוף פעולה בכמה נושאים. הקמת ההתאחדות לכדורגל (יחד עם משחקי הגביע והליגה לכדורגל) היא דוגמה אופיינית לגישה זו.

השנים שנדונו במאמר היו שנות ההסתגלות למציאות החדשה שהתהוותה בספורט הארץ-ישראלי. העימותים הרבים וניסיונות ההסדר הכושלים הם חבלי הלידה של ההסכנה למציאות זו. לאחר שנת 1933 נוצר מעין דו-קיום, והגדרתו של העיתונאי בניהו (השאולה מטרוצקי), משקפת מערכת זו: 'לא שלום ולא מלחמה'. העוינות לא פחתה, אך נוצרה מערכת של השלמה והכרה הדדית, וגם 'מכבי', אף שלא נתכוונה לכך מלכתחילה, קיבלה זהות פוליטית מוגדרת.

את הזהות הפוליטית של תנועות הספורט 'הפועל' ו'מכבי' יש לראות במכלול הרחב יותר של המבנה המוסדי היהודי בתקופת המנדט, שהיה בעל אופי מגזרי מובהק. כל מחנה פוליטי הקים לעצמו מערכת מוסדית שהייתה כלי שרת במאבק האידאולוגי שבין המחנות הפוליטיים. כך, למשל, נוצרו קופות חולים, זרמים בחינוך, ארגוני עובדים, תנועות נוער ומחתרות צבאיות בעלי זהות פוליטית, ואגודות הספורט הן חלק מתופעה זו. אין זה מפתיע אפוא שנוסף על 'מכבי' ו'הפועל' הוקמו שתי תנועות ספורט נוספות בעלות גוון פוליטי: בית"ר ו'אליצור'.

בית"ר נוסדה כתנועת נוער של המפלגה הרביזיוניסטית באמצע שנות ה - 20 ושילבה את ערכי הכוח והצבאיות העברית של הרביזיוניסטים עם העיסוק בפעילות ספורטיבית. בהדרגה הוקמו בתנועה סקציות ספורטיביות שעסקו בעיקר באגרוף ובכדורגל. בהשוואה לתנועות הספורט האחרות, שבהן נעשתה ההבחנה בין אגודות הספורט לתנועות הנוער השייכות לאותו מחנה פוליטי, בית"ר לא זוהתה כאגודת ספורט אלא ראתה בפעילותה הספורטיבית חלק ממכלול עיסוקיה כתנועת נוער⁴³.

'אליצור' נוסדה בשנת 1939 בזיקה פוליטית ל'הפועל המזרחי', ונטלה על עצמה את היעד של חיזוק כוחותיו הגופניים של הנוער הדתי והכשרתו לפעילויות יישוביות על רקע המצב הביטחוני ששרר בשנת ייסודה⁴⁴.

הקמתן של שתי אגודות אלה הייתה אפוא השלמת תהליך הפוליטיזציה של הספורט העברי, שהחל, כפי שתואר במאמר זה, עם הקמת 'הפועל', ונמצא למעשה בשלבי פרידה ממנו רק בשנים האחרונות.