|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > כתיבה |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
טקסטים של הפעלה נמצאים בספרים, בעיתונים, בטלפון, ברדיו, בטלוויזיה, במחשב, בשלטי חוצות ובשלטים המוצבים במוסדות ציבור, על לוחות מודעות ובכלי תחבורה ציבורית, על אריזות של מכשירים, של תרופות, של מוצרי מזון והלבשה, בעלונים הנלווים למוצרים רבים ועוד ועוד. טקסט הפעלה (הוראות) הוא טקסט העוסק בתהליך או בסדרת פעולות. במהותו הוא מדריך את הקורא בעשיית פעולות שנועדו להפעיל מכשיר, להגיע לתוצר מסוים, להשתמש כהלכה במוצר כלשהו, או להתמצא ולתפקד במרחב. טקסט הפעלה הוא טקסט ענייני וממוקד. ההוראות בו אמורות להיות ברורות, מדויקות וחד משמעיות. הטקסט מפרק את הפעולה לשלבים, מתרכז רק בפעולה ונמנע מִמֶלֶל אחר. במידת הצורך, הוא משלב גם הסברים ותיאורים קצרים. במרכז טקסט ההפעלה עומדות פעולות שונות ומגוּוָנוֹת: איך להכין, איך לאחסן, איך להפעיל, איך לנקות, איך להגיע, איך להתנועע, איך לכתוב ועוד ועוד. פעולות אלה שונות מאוד זו מזו מבחינת מורכבותן, תדירותן, אופיין ומשך הזמן שלהן. מי שכותב טקסט הפעלה, צריך להכיר היטב את הפעולה עצמה, את חלקיה, את שלביה ואת אופייה. כדי להעביר אותה כמסר לנמען, הוא צריך לעתים לפרק את הפעולה השלמה לחלקים המרכיבים אותה, לשלביה השונים. הפירוק אמור להביא בחשבון הן את הפעולה והן את הנמען: את הידע הקודם שלו, את יכולתו ואת הבנתו. הנמען-הקורא פועל לפי החלוקה הזאת בשלבים, ואמור לבצע אותה בשלמותה. פירוק הפעולה לשלבים מסומן לעתים קרובות על-ידי אמצעי חזותי – כוכבים, עיגול, מספור וכדומה. לעתים נלווה איור להוראות.
מה ההבדל בין ההוראות האלה? בכולן מופיע הפועל יָצָא (מכאן), בכולן יש פנייה לנמען, ובכל זאת אנו חשים בהבדלים. הבדלים אלה נובעים מן המבנים הלשוניים המבטאים כוונה כלשהי של אפשרות, סבירות, רשות או צורך והכרח. כוונות נלוות כאלה נקראות: מודאליוּת. מבנים מודאליים נפוצים בטקסט הפעלה, כי המוען מבטא בהם את כוונתו ביחס לפעולה שהנמען אמור לעשות. כוונות אלה מוכרות לנו מחיי היום-יום, שהרי יש בהן פקודות, איסורים, המלצות, מתן רשות וכדומה. המבנים הלשוניים המבטאים כוונות אלה (את המודאליות) הם: ציווי - הובילי את העז לדיר; נקה את חוט העכבר;
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||