הגה וצורות : גזרת הנחים מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות לשון

חזרה3

גזרת הנחים - תרשים

גזרת נחי פ"א

גזרת נחי פ"א היא גזרה קטנה מאוד. התופעה של א' נחה בפ' הפועל מתרחשת רק ב-7 שורשים ורק בצורות העתיד של הבניין הקל:

א-מ-ר - תֹּאמַר, יֹאמְרוּ;
א-כ-ל - יֹאכַל, תֹּאכְלִי;
א-ה-ב - תֹּאהַב, תֹּאהַבְנָה;
א-ב-ד - יֹאבַד, יֹאבְדוּ;
א-פ-י/ה - תֹּאפֶה, יֹאפוּ;
א-ב-י/ה – יֹאבֶה, נֹאבֶה;
א-ח-ז - יֹאחַז, נֹאחַז.

רק שבעה שורשים אלה מהווים את נחי פ"א. כל שאר השורשים, שהעיצור הראשון בהם הוא א', שייכים לגזרת השלמים, למשל: יֶאֶגְרוּ, תֶּאֱסֹף, נֶאֱסֹר, מַאֲמָץ.

גזרת נחי ל"א

תופעת הא' הנחה נמצאת ברוב צורות הפועל והשם, שיש בהן שורש עם א' בסופו. בצורות אלה הא' נחה בסוף מילה או בסוף הברה (כשאין אחריה תנועה). הא' אינה הופכת להיות נחה כשיש אחריה תנועה.

בפועל: מָצָאתִי, הֻקְפָּא, מֻקְפָּא, יַמְצִיא, נִמְצֵאת. בבניין הקל בגזרת השלמים יש משקלים נדירים, למשל, משקל פָּעֵל. במשקל זה מוצאים כמה שורשים מגזרת נחי ל"א: יָרֵאתִי, טָמֵא, צָמֵאתִי, שָׂנֵאנוּ.

בשם: מִמְצָא, מִבְטָא, מִקְפָּא (מִקְטָל); מַרְפֵּא (מַקְטֵל); כֶּלֶא, פֶּלֶא (קֶטֶל).

תיקונצ'יק

איך אתם הוגים את המילה האחרונה במשפט: אכלתי דג ממולא?

רבים הוגים ממולֵא - וזהו שיבוש. הצורות הנכונות של ל"א הן מְמֻלָּא, מְדֻכָּא כמו צורות מקבילות בגזרת השלמים מְבֻקָּשׁ, מְפֻרְסָם. כשאומרים מדוכֵּא, ממולֵא (כמו משוּנֶה) במקום מדוכָּא, ממולָא, מערבים בין שתי הגזרות – ל"א-ל"י.
עירוב זה נחשב לשגוי.

ואיך אתם אומרים: צריך לְרַפּוֹת את הפצע או צריך לְרַפֵּא?

יש לומר לְרַפֵּא, כמו צורות מקבילות בגזרת השלמים (לסַדֵּר). וכך יש לומר: לְדַכֵּא, לְהִתְמַצֵּא, לְהִתְחַבֵּא (ולא לדכות, להתמצות, להתחבות).

שגיאות אלה מצביעות על אנלוגיה בין הגזרות ל"א – ל"י הקרובות זו לזו.

נחי פי"ו

• היעלמות י'

י' חסרה רק בפעלים ספורים בבניין הקל, כגון: תֵּלֵד, רֵד, תֵּרֵד, תֵּשְׁבִי, שְׁבוּ, נֵדַע. הי' חסרה גם בצורות המקור של הפועל: לָשֶבֶת, לָלֶדֶת, לָרֶדֶת, לָדַעַת, וגם בכמה שמות עצם, כגון: לֵדָה, דֵּעָה. לעומת זאת, י' או ו' נחות בגזרת נחי פי"ו נמצא בפרישה רחבה גם בפועל וגם בשם.

התהליך של כיווץ הדיפתונגים מסביר את רוב הצורות של נחי פי"ו.

• כיווץ דיפתונג

דיפתונג הוא רצף של תנועה ועוד חצי-תנועה כמו: ow, oy, aw, ay. בעברית יש מעט מאוד דיפתונגים, למשל: פָּנוּי, שַׁי, גּוֹי, כי רוב הדיפתונגים בעברית התכווצו. כיווץ דיפתונג הוא תהליך, שהרצף של תנועה וחצי-תנועה (w,y) הופך לתנועה אחת ארוכה. התהליך של כיווץ הדיפתונגים מסביר תופעות שונות שחלו בגזרות שיש בשורש שלהן י', ו'.

בעברית התכווצו הדיפתונגים הבאים:

• י' ו' נחות בפועל

פָּעַל: יִיזֹם, יִיבַש, תִּישְׁנוּ, לִינֹק, תִּירַשְנָה.
בבניין קל בעתיד התכווץ הדיפתונג i < iy, סִיְ > סִי, כלומר אותיות איתן מנוקדות בחיריק מלא:
*אִיְרַשׁ ¬ אִירַשׁ, *תִּיְשְׁנוּ ¬ תִּישְׁנוּ.

נִפְעַל: נוֹלְדוּ, נוֹסְפָה, נוֹעָד, נוֹתַרְתִּי.

בעבר ובהווה מתכווץ o < aw, נַוְ > נוֹ: *נַוְתַרְתִּי > נוֹתַרְתִּי, *נַוְתָרִים ¬ נוֹתָרִים.
בשאר הזמנים (עתיד, ציווי וצורת המקור) הצורות הן כמו בשלמים:
יִשָּמֵר, לְהִשָּמֵר, יִוָּתֵר, לְהִוָּתֵר.

הפעיל: הוֹרִיד, מוֹשִׁיבִים, תּוֹרִישׁוּ, לְהוֹלִיד.

בבניין הפעיל התכווץ הדיפתונג o < aw, סַוְ > סוֹ, בכל הזמנים:
* הַוְרִיד ¬ הוֹרִיד, * מַוְשִׁיב ¬ מוֹשִׁיב. סימן עזר: הברה ראשונה הוֹ מוֹ יוֹ מציינת בניין הפעיל, נחי פי"ו.

בחמישה פעלים בבניין זה התכווץ e < ay, סַי > סֵי, בכל הזמנים:
* הַיְטִיב ¬ הֵיטִיב, וכן מֵישִׁירִים, תֵּינִיק, הֵילִיל, הֵימִינוּ. בצורות אלה הי' משמשת כאם קריאה, אף על פי שהרוב הוגים אותה.

הופעל: הוּרַד, מוּדַעַת, מוּשָׁבִים.

בבניין הופעל מתכווץ הדיפתונג u < uw, סֻוְ > סוּ בכל הזמנים: * הֻוְשַב > הוּשַב * מֻוְרַד > מוּרַד. סימן עזר: הברה ראשונה הוּ מוּ יוּ, מציינת בניין הופעל, נחי פי"ו.

רבות מן המילים בגזרה זו מתחילות בהברות: מוֹ, תוֹ, נוֹ, הוֹ; מוּ, תוּ, נוּ, הוּ: מוֹסִיף, תּוֹרִידוּ, נוֹלָד, הוֹשִיב; מוּרָד, תּוּכַח, נוּבַל, הוּצְאוּ, וזהו סימן מובהק לגזרת פי"ו.
לכל הדוגמות הללו יש מכנה משותף: י' או ו' נחות המייצגות דיפתונג שהתכווץ.

בצורות רבות י' או ו' הן עיצורים בדיוק כמו בגזרת השלמים:
בבניין קל - יָרַדְתִּי, יָצָאנוּ, יוֹשֶׁבֶת. בבניין נִפְעַל בעתיד, בציווי ובמקור - לְהִוָּלֵד, יִוָּדַע, תִּוָּעֵד, יִוָּצֵר, לְהִוָּכַח. בבניינים הדגושים בכל צורות הנטייה: תְּיַבֵּש, מִתְיַבֵּש, מְיֻבָּש, לְיַחֵל, לְהִתְוַכֵּחַ.

• גזרות מזדהות בהופעל

הצורות של הֻפְעַל הן - הוּרַד, מוּלָד, מוּדַעַת, אך יש להיזהר בקביעת השורש, כי יש כמה גזרות שנכתבות ונשמעות זהות בבניין הופעל. כדי להיות בטוחים שלפנינו באמת פּוֹעַל מגזרת פי"ו - רצוי להשוותו להפעיל: אם גם שם יש אות נחה במקום של פה"פ (חוֹלָם), הרי זו גזרת פי"ו.

• י' ו' נחות בשם

גם בשם נמצא ו' נחה (ולעתים רחוקות י'). בשמות רבים נמצא הברות דומות: מוֹ, תוֹ, נוֹ, הוֹ. דוגמות:
מוֹשָׁב, מוֹסָד, מוֹלָד, מוֹצָא (מִקְטָל), מוֹשָׁבָה, מוֹדָעָה, מוֹרָשָׁה (מִקְטָלָה), מוֹרֶשֶׁת, מוֹלֶדֶת (מִקְטֶלֶת), תּוֹשֶׁבֶת, תּוֹחֶלֶת, תּוֹסֶפֶת (תִּקְטֶלֶת), הוֹרָדָה, הוֹסָפָה, הוֹפָעָה (הַקְטָלָה).
וכן גם שמות שהמבנה שלהם הוא בסיס ומוספית גזירה: מוּדָעוּת, מוּסָפִית, נוֹכְחוּת.

בשמות רבים נשמרת הי' העיצורית כמו בשלמים: יְשִׁיבָה, יִשּׁוּב, יִבּוּשׁ, הִתְיַקְּרוּת, יֹקֶר, יֹבֶשׁ, יַבָּשָׁה. שמות אלה עשויים לעזור בזיהוי השורש במילים מאותה המשפחה, שי' הפכה בהם לאות נחה.

• מסדר זיהוי: גזרת פי"ו

1. קילוף התבנית: קלפו מן המילה הנתונה את הגיי התבנית. אם נותרו רק שני עיצורי שורש, בדקו אם יש במילה אות נחה (ו',י'), שיכולה לרמוז על השורש. שימו לב למיקומה של האות הנחה: אם היא מופיעה לפני שני עיצורי השורש, יש סיכוי שזאת גזרת נחי פי"ו.

2. משפחת מילים: כדאי לבדוק במשפחת המילים אם יש בה מילים שהשורש מופיע בהן בשלמותו. שֵׁב, הוֹשִׁיב - יָשַׁב, יְשִׁיבָה; הוֹקָרָה - יָקָר.

3. כדאי תמיד "לחשוד" במילים שההברה הראשונה שלהן היא מוֹ, תוֹ, נוֹ, הוֹ (כמו - הוֹסָפָה, תּוֹשָׁב) שהן שייכות לגזרת פי"ו.

נחי ל"י

לגזרה זו שייכים פעלים שלה"פ שלהם היא י' מקורית. בחלק מהצורות מופיעה לה"פ כה', ולכן ניתן לכתוב את השורשים כך: פ-נ-י/ה, ר-צ-י/ה וכדומה.
לה"פ מופיעה כה' בשל התכווצות של מעין דיפתונג. התהליך:
* bana < banaya , בַּנַיַ > בָּנָה.

סימני הגזרה בפועל

1. סָה - בעבר - נסתר בכל הבניינים: פָּנָה, נִפְנָה, הִפְנָה, הֻפְנָה.
2. סְתָה - בעבר - נסתרת בכל הבניינים: פָּנְתָה, נִבְנְתָה, גִלְּתָה, פֻּנְּתָה, הִרְשְׁתָה, הִתְגַּלְּתָה.
3. סֶה - בהווה ובעתיד נסתר: פּוֹנֶה, נִבְנֶה, מְגַלֶּה, מְנֻסֶּה, מַרְשֶׁה, מֻרְשֶׁה, מִתְרַבֶּה, יִפְנֶה, יִבָּנֶה, יְגַלֶּה, יְכֻסֶּה, יַרְשֶׁה, יֻשְׁקֶה, יִתְרַבֶּה.
4. סוֹת - בצורות המקור: לִפְנוֹת, לְהִבָּנוֹת, לְהַרְשׁוֹת, לְבַלּוֹת, לְהִתְגַּלּוֹת.

לעיתים ניתן לזהות את גזרת נחי ל"י בעזרת המעבר לצורת המקור.
אם צורת המקור מסתיימת ב-סוֹת הרי לפנינו גזרת ל"י. למשל: פָּנָה – לִפְנוֹת, שורש פ-נ-י/ה; הִקְנָה – לְהַקְנוֹת, שורש ק-נ-י/ה.

בשם יש נטייה לקיים את הי' העיצורית: דָּחוּי, בַּכְיָן, גְּבִיָּה, חֶנְיוֹן, בְּנִיָּה, בִּלּוּי, נִקָּיוֹן, צְלִיָּה, בִּנְיָן. בגזרה זאת י' עיצורית קיימת רק בשמות, ובכל צורות הפועל יש אות נחה. בשמות אלה ניתן להיעזר לצורך גילוי השורש במילים שאין בהן י' עיצורית.
בשמות מגזרת ל"י ניתן למצוא גם אותיות נחות: מִבְנֶה, מִשְׁתֶּה, מִקְנֶה (מִקְטָל), הִתְבַּלּוּת, הִזְדַּכּוּת, הִתְגַּלּוּת (הִתְקַטְּלוּת), טָעוּת, גָּלוּת, זְכוּת, תַּפְנִית, תַּגְלִית, בְּכִי, צְלִי.

אנלוגיות בין גזרות ל"י - ל"א

הגזרות ל"י ול"א הן גזרות דומות (שָׁתָה - מָצָא, הִשְׁקֵינוּ - הִמְצֵאנוּ). בחלק מן המקרים חל עירוב בין שתי הגזרות - מילה מגזרה אחת נעשית דומה לגזרה האחרת, ואז ההבחנה ביניהן קשה. העירוב בין הגזרות נובע מאנלוגיה (כלומר - השוואה, הקבלה) מגזרה אחת לאחרת. בדרך כלל, אנלוגיה מתרחשת, כאשר יש דמיון כלשהו בין שתי צורות. למשל, בגזרת ל"א צורת בינוני פָּעוּל צריכה להיות כמו קָפוּא, אבל מילים כגון: נָשׂוּי (נ-ש-א), מָצוּי (מ-צ-א), "התחפשו" לגזרת ל"י בגלל אנלוגיה. וכך קרה גם למילים אחרות:

כדי לדעת מהו השורש במקרים של אנלוגיות כאלה, רצוי לברר לפי קשרי המשמעות למילים אחרות. למשל, המילה "מִשְׁוָאָה" קשורה למשפחת המילים: שָׁוֶה, הִשְׁתַּוֵּינוּ, הִשְׁוֵיתִי, שִׁוּוּי-משקל, והשורש שלה הוא ש-ו-י/ה, גזרת ל"י. האות א' במילה "מִשְׁוָאָה" נובעת מאנלוגיה לגזרת ל"א.

מסדר זיהוי: גזרת ל"י או פי"ו

1. קילוף תבנית: "קלפו" מן המילה הנתונה את הגיי התבנית. אם נותרו רק שני עיצורי שורש, בדקו אם יש "אות נחה" (ו',י',ה'), שיכולה לרמוז על השורש.

אות נחה אחרי שני עיצורי השורש = גזרת ל"י, אות נחה לפני שני עיצורי השורש = גזרת פי"ו

2. משפחת מילים: בדקו את השערתכם במשפחת המילים, במילים שהשורש מופיע בהן בשלמותו. זכרו שבגזרת ל"י י' עיצורית נשתמרה רק בשמות: תַּצְפִּית - צְפִיָּה (צ-פ-י/ה), נִקְּתָה – נִקָּיוֹן (נ-ק-י/ה).