כל אחת משלוש הדתות המונותֵאיסטיות מאמינה, כי בשלב זה או אחר בהיסטוריה התגלה האל, או מלאך מטעמו, לאדם מסוים, והעביר לו בשורה עבור שאר בני האדם. האדם שקיבל את דבר האל הוא הנביא. ביהדות נחשב משה לראשון הנביאים, ואילו באִסלאם נחשב אדם לנביא הראשון. ביהדות, תוכנם של דברי הנבואה שנשאו הנביאים היה מגוּוָן: נבואות זעם על עבודת אלילים ועל זלזול במצוות שבין אדם לחברו, נבואות נחמה המנבאות שיקום ושגשוג לאחר אסונות, ואף נבואות הנוגעות לעתיד אוטופי. בנצרות נחשבים הנביאים שנִיים בחשיבותם לשליחים, מפיצי בשורתו של ישוע. ספרי הנבואה שבברית הישנה עוסקים, על פי הפרשנות הנוצרית, בהופעתו של ישוע. בראשית הנצרות הייתה הנבואה תופעה נפוצה. בציבור הנוצרי הופיעו מדי פעם אנשים שטענו כי הם נושאי דברו של האל. לאחר שהכנסייה יצרה מדרָג של נושאי תפקידים דתיים, שתפקידם היה לתווך בין המאמינים לבין האל, נדחקו תופעות הנבואה. ההנהגה הדתית אף התייחסה לחלק מהאנשים, שטענו כי האל התגלה אליהם, כאל כופרים. באִסלאם נחשב מֻחמד לנביא האחרון בשרשרת של נביאים. דבר האל נתגלה אליו באמצעות המלאך גבריאל. על פי האִסלאם החלה שרשרת הנביאים באדם הראשון ונכללו בה: נֹח, אברהם, משה, יונה ועוד. הקֻראן מספר אודות נביאים אלה ומדגיש את הקשיים שהם נתקלו בהם: איבת עובדי האלילים, הקושי של הציבור להבין את הרעיון המונותאיסטי, איומי רצח ועוד. פרשני הקֻראן רואים בסיפורים המופיעים בו אודות הנביאים שקדמו למֻחמד, אמצעי לעודדו. סיפורים אלה מראים שלמרות הקשיים שעמדו בדרכם, הצליחו הנביאים בשליחותם והפיצו את הבשורה המונותאיסטית. מעבר ללקסיקון > לקסיקון היסטוריה |
||||||||||||||||||||||
|