 |
|
 |
|
יציאת צה"ל מלבנון
מחבר:
נתי רכט
|
|
 |
|
 |
|
 |
 |
צה"ל נכנס ללבנון לראשונה ביוני 1982, בעקבות ההסלמה במתקפות הטרור של הארגונים הפלסטינים שישבו בדרום לבנון. ביוני 1985 התבסס צה"ל ברצועה של כמה קילומטרים צפונית לגבול בין ישראל ללבנון. הרצועה הזאת כונתה רצועת הביטחון, והיא נועדה לאפשר לצה"ל להגן טוב יותר על יישובי הצפון מפני מתקפות הטרור מדרום לבנון. צה"ל שהה 18 שנים ברצועת הביטחון בדרום לבנון.
במאי 2000, צה"ל יצא מלבנון ונסוג דרומה לעבר הגבול הבינלאומי בין לבנון לישראל. הנסיגה נעשתה במהלך חד-צדדי, לאחר שהניסיונות להגיע להסכם בין ישראל, סוריה ולבנון לא צלחו. ההחלטה לסגת התקבלה על-ידי ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, אשר במהלך מערכת הבחירות ב-1999 הצהיר מפורשות כי אם ייבחר, יסיג את כוחות צה"ל משטח לבנון בתוך שנה מתאריך כניסתו לתפקיד.
במשך שנות שהותו ברצועת הביטחון שבדרום לבנון, צה"ל לא הצליח להביא להפסקה של ירי הקטיושות והמרגמות על צפון ישראל. הלחימה הבלתי פוסקת גבתה מחיר כבד בחיי אדם ובנזקים כלכליים. לקראת סוף שנות ה-90 הלך והתרחב הוויכוח הציבורי בישראל לגבי נחיצות שהייתו של צה"ל בלבנון, וקמו עוד ועוד אישים פוליטיים וארגונים אזרחיים שהתבטאו בפומבי בדרישה שצה"ל יעזוב את דרום לבנון; אחד הידועים בהם הוא ארגון "ארבע אמהות".
|
