![]() |
|||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > דמוקרטיה > עקרונות הדמוקרטיהעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > פוליטיקה השוואתית |
|||||||||||||||||||||||||||||||
דמוקרטיות ייצוגיות רבות מתירות את השימוש במשאל עם, המעניק לאזרחים הזדמנות להחליט במישרין/בצורה ישירה בסוגיות הנתפסות כבעלות חשיבות מיוחדת. בדרך-כלל הממשלות הן שיוזמות משאלי עם, אבל במדינות אחדות יכולים גם הבוחרים עצמם ליזום משאל עם (ניו-זילנד ושוויץ). משאל עם מאפשר לבוחרים מגיל מסוים למלא לצורך החלטה מסוימת את התפקיד השמור ככלל לרשות המחוקקת (לדוגמה, אישור אמנה בינלאומית) ו/או הרשות המבצעת (לדוגמה, כמהלך פתיחה בתוכנית מדינית מרכזית, כמו למשל משאל העם שנערך בבריטניה בשנת 1975 על מנת להחליט האם על בריטניה להישאר חברה בקהילה האירופית או לפרוש ממנה). אולם, משאל עם אינו שווה ערך לדמוקרטיה ישירה, למרות שברור שהוא מכיל בתוכו יסודות שלה. גם במדינות שבהן משתמשים במשאל עם, הפניה למשאל עם נשארה היוצא מן הכלל ולא הכלל בקבלת החלטות. במקרים מסוימים, משאל העם הוא בעל אופי מייעץ ולא מחייב, כמו במקרה של בריטניה. משאל העם ממלא תפקיד משלים לזה של הדמוקרטיה הייצוגית. אולם דמוקרטיות ייצוגיות רבות אינן מאפשרות לבצע משאל עם (ארצות הברית, ברמה הארצית/לאומית/פדרלית, וכן גרמניה). משאל העם מאפשר לאזרחים ליטול על עצמם מדי פעם אחריות ישירה להחלטות המשפיעות על חייהם. כמו כן הוא מאפשר להם ליטול יוזמה מסוימת. עם זאת, מבקרי משאל העם כשיטה לקבלת החלטות מדגישים את הנקודות הבאות:
למרות האמור, יש לשפוט את היתרונות והחסרונות של משאל העם לגופם. כך למשל, למרות חסרונותיו הרבים של משאל העם מבחינת הרשות המחוקקת - במצבים של מחלוקת עמוקה בסוגיה רבת-חשיבות לעם, קיום משאל עם מאפשר להביא את הסוגיה להחלטת העם. במקרים שבהם הסוגיה הנדונה נתפסת כרגישה וסבוכה במיוחד, משאל עם מייעץ עשוי לסייע בגיבוש ובהפעלת מדיניות מסוימת.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
|