הפיגוע במעלות – 1974 מחברים: עו"ד יניב אופק; הראל לוי

חזרה3

ביום 13 במאי 1974 חדרה חוליית מחבלים של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין מלבנון לישראל באזור המושב זרעית. לאחר יומיים הגיעה החוליה אל העיר מעלות. ב-15 במאי חדרו חברי החוליה אל בית מגורים במעלות ורצחו את בני הבית. לאחר מכן חדרו אל בית-הספר "נתיב מאיר" ולקחו את התלמידים כבני ערובה. באותה העת שהו במקום תלמידי בית-הספר התיכון הדתי בצפת, במסגרת טיול.

מהלך האירוע

המחבלים הציגו לממשלת ישראל אזהרה אחרונה (אוּלְטִימָאטוּם), שתפקע בשעה 18:00 של אותו היום. הם דרשו מישראל שתשחרר 20 מחבלים האסורים אצלה. שר הביטחון באותם הימים, משה דיין, עמד על דעתו לקיים את קווי המדיניות של הממשלה: אין לנהל משא ומתן עם טרוריסטים.

בשעה 14:00 – שודרה ברדיו ידיעה שממשלת ישראל תיענה לדרישות המחבלים.

בשעה 15:15– ממשלת ישראל הורתה למפקד סיירת מטכ"ל של צה"ל לפתוח בפעולה צבאית נגד המחבלים.

בשעה 17:25 – (35 דקות לפני פקיעת האולטימאטום) יריות צלף של צה"ל סימנו את תחילת הפעולה.

כאן קרו שתי תקלות:
א. יריית הצלף, שהייתה אמורה להרוג את אחד המחבלים, רק פצעה אותו.
ב. פריצת כוח לתוך בניין בית-הספר התעכבה בשל טעות של מפקד הכוח באיתור הקומה הנכונה.

עדות של בן ערובה – נפתלי כהן:
"היריות לא חיסלו את המחבלים, והמחבל שעמד בחוץ רץ לחדר והשליך רימונים פנימה. השני, שעמד בצד החדר והיה השקט ביותר, הפך למטורף, והתחיל לירות ללא הבחנה".

תוצאות האירוע

מניין ההרוגים במעלות היה כבד: משפחה בת 3 נפשות, 21 תלמידים, 3 מבוגרים וחייל צה"ל. כמו כן נפצעו 68 בני אדם.

בעקבות האירוע

ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, הגיבה להתקפות הציבור בטענה שלא היה זמן לעמוד בדרישות המחבלים, ולכן פעולה צבאית הייתה בלתי נמנעת.

לאחר תחקירים של פעולת סיירת מטכ"ל הוסקו מסקנות קשות. אחת מהן: בשל טעויות של מפקד הכוח בהבנת המבנה, היה למחבלים זמן לבצע את הטבח בתלמידים.

פריט זה נכתב עבור חוסן