עקדת יצחק באמנות היהודית העממית ובתשמישי קדושה (מאות 16 - 20) מחברת: אורנה סילברמן

חזרה3

העקדה מופיעה על תשמישי קדושה וחפצים טקסיים באירופה ובמזרח בהם מושם דגש על סיפור העלילה ועל האמונה התמימה והשלמה שאותה מסמלת העקדה ואשר בזכותה יזכה העם לרחמי האל.

העקדה בהקשר של פדיון הבן מסמלת את רעיון ההמרה של קורבן האדם בבעל חיים, המתבטא בהמרתו של יצחק באיל ¹.
בצלחת לפדיון הבן מווינה, אוסטריה, 1824 יצחק מתואר כנער צעיר המוטל על המזבח, אברהם מתואר ככוהן בעל זקן ארוך לבוש בגלימה וחובש כתר, והנערים מביטים אל המלאך וידיהם מורמות בתפילה. המלאך הגדול והדומיננטי מגיח מתוך ענן מעל אברהם ואוחז בחרבו. הקורבן המיועד, האיל שקרניו נתפסו בעץ, עומד ליד המזבח.

במזרח מופיעים תיאורי עקדה על צלחות משלוח מנות לראש השנה, על קמעות, ברקמות, על טבעות ועוד, כסגולה לישועה וכביטוי לאמונה. משה שאה, מהציירים הידועים של היישוב הישן בירושלים, מבטא את הקשר זה על ידי הכתובת המופיעה למעלה: "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" ².

ציורו משנת 1900 מציג את התבנית המסורתית של סיפור העקדה, המתארת את העלילה בשני שלבים: בחלק התחתון - מתוארים הנערים עם החמור, ולפניהם אברהם ויצחק מתקדמים אל ההר. בחלק העליון של הציור - מתוארת העקדה כסצנה שלווה וסטטית – אברהם עטוף בטלית, יצחק מתואר כמבוגר בעל זקן ועירום, וזאת בעקבות המדרשים המתארים את יצחק כאדם מבוגר ומדגישים את הסכמתו השלמה לעקדה ואת העובדה שפשט את בגדיו כדי ששרה לא תצטער כאשר תראה את בגדיו המוכתמים בדם: "ד"א א"ר יצחק בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה. מיד ויעקד את יצחק. כלום יכול אדם לכפות בן שלושים ושבע שנה ? " ³.

לקריאת חלקים נוספים בפרק:
עקדת יצחק בעת העתיקה- התקופה הרומית והביזנטית – מאות 3 – 6 לספירה
עקדת יצחק בימי הביניים
עקדת יצחק באמנות הרנסנס והבארוק
עקדת יצחק באמנות היהודית העממית ובתשמישי קדושה – מאות 16 - 20 (פריט זה)
עקדת יצחק באמנות היהודית המודרנית - מרק שאגאל

הערות:

1. על פי התורה כל הראשון - בתבואה, בפרי, בבהמה ובאדם - שייך לה', אך בעוד שאת ביכורי השדה והבהמה מקריבים על המזבח, את ביכורי האדם משחררים מחובה זו וממירים אותם בכסף שנמסר לכוהן, משרת ה'. הפדיון בכסף המיר את הקרבת הבנים לאלים שהייתה נהוגה בדתות הפגאניות והוא אף ביטוי של המונותאיזם (שפיגל, עמ' תצד).
2. פישר ופלד, עמ' 122 ,124.
3. מדרש רבה בראשית פרשה נ"ו פסקה ח'.