 |
|
 |
|
העובדים הזרים במדינת ישראל
מחברות:
צביה פיין; מאירה שגב; רחלי לביא
|
|
 |
|
 |
|
 |
בישראל עובדים כיום (2005) כ-100 אלף עובדים זרים. אחרי מלחמת ששת הימים (שנת 1967) החלו לעבוד בישראל יוממים פלסטינים, וכמה שנים לאחר מכן החלו להגיע לכאן עובדים ממדינות מתפתחות שונות בעולם. בשנות ה-90 גברו הבעיות הביטחוניות בישראל, ומעסיקים ישראלים רבים העדיפו להחליף את עובדיהם הפלסטינים בעובדים זרים שבאו לישראל ממדינות שונות ברחבי העולם . ביניהם ניכר מספרם הרב של אלה הבאים מרומניה, מטורקיה, מתאילנד, מסין, מהפיליפינים וממדינות אפריקה ואמריקה הלטינית. בדרך כלל עובדים אלה מגיעים לתקופות זמן קצרות, 3-1 שנים. רובם מתגוררים בערים הגדולות, וחלק מהם הביאו איתם את משפחותיהם. כיום יש ענפים בישראל, כמו חקלאות, בנייה וסיעוד, שרבים מעובדיהם הם עובדים זרים.
גיוסם של העובדים הזרים נעשה בידי חברות כוח אדם ישראליות. החברה מטיסה את העובדים ארצה, והמעסיקים מתחייבים לשלם להם שכר מינימום ולדאוג להם למגורים ולביטוח בריאות. זוהי הדרך החוקית להעסקת עובדים זרים, אך לא מעט עובדים מגיעים לישראל (או נשארים בה) ללא היתר.
העובדים הזרים משפיעים על המשק הישראלי כולו:
• הם תורמים להגדלת התפוקה במשק, שכן הם עובדים בחריצות תמורת שכר נמוך.
• נוכחותם מחריפה את בעיית האבטלה. שכרם נמוך מזה של הישראלים המחפשים
עבודה, והמעסיקים מעדיפים להעסיק אותם.
• השכר הנמוך שמשלמים להם מעודד עבודה בשיטות מיושנות, כי למעסיקים אין
תמריץ לעבור לשיטות ייצור חדשות ומתוחכמות הדורשות פחות כוח אדם.
• שכרם הנמוך גורם לירידה בשכר של קבוצות ההכנסה הנמוכות במדינה.
• העובדים המקומיים עוזבים את סוגי העבודות שבהם מועסקים העובדים הזרים.
העובדים הזרים חיים בדרך כלל בבידול, בנפרד מהאוכלוסייה הישראלית. רובם חיים בשכונות הירודות של הערים, שבהן המגורים זולים יותר. שם הם מתארגנים לפי מדינות המוצא השונות שלהם ומפתחים חיי חברה, תרבות ודת. התושבים הישראלים של שכונות אלה עוזבים עם הזמן, והדירות שמתפנות מושכרות לזרים. באזורים דלים של דרום תל-אביב חיה אוכלוסיית העובדים הזרים הגדולה ביותר בישראל.
העובדים הזרים הם אוכלוסייה חלשה. מאחר שאינם אזרחי המדינה, אין להם כמעט זכויות, ויש מי שמנצלים את מצבם. יש מעסיקים שאינם משלמים להם את השכר המגיע להם לפי החוק, ויש מעסיקים הגובים מן העובדים מחיר מופקע למגורים. תנאי הדיור שלהם קשים בדרך כלל, הם חיים בצפיפות, והביטוח הרפואי שהם מקבלים מכסה לרוב מקרי חירום בלבד. לרבים מהם ילדים בגיל חינוך, והחוק מחייב גם אותם לשלוח את ילדיהם לגני ילדים ולבתי ספר, אך חלק מן הילדים אינם מגיעים לבתי הספר, שכן הוריהם חוששים שיתגלה כי הם עובדים ללא היתר.
בשנת 2002 הוקמה מנהלת ההגירה המפקחת על כניסת העובדים הזרים לארץ, ועל גירושם של העובדים השוהים בישראל באופן בלתי חוקי. מנהלת ההגירה גם אוכפת על המעסיקים את שמירת החוק, ומטפלת בבעיות המיוחדות ובצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זאת. כמו כן נעשים במדינה מאמצים לחוקק חוקים המבטיחים תנאים הוגנים לעובדים הנמצאים בארץ באופן חוקי, וחוקים המסדירים את מעמדם של בני משפחותיהם בארץ.
בשנת 2006 חוקקה מדינת ישראל חוק המאפשר לילדי העובדים הזרים שנולדו בארץ או המתגוררים בה מגיל צעיר לקבל אזרחות ישראלית, ולהוריהם ניתן מעמד של תושבי קבע.
|
