 |
|
 |
|
בישראל גברים מרוויחים פי 1.9 מנשים
מחברת:
עו"ד לינדה עפרוני
|
|
 |
|
 |
|
 |
משתנה נוסף לפי הסולם הבא : 1. גברים אשכנזים 2. גברים מזרחיים 3. נשים אשכנזיות 4. נשים מזרחיות
פערי השכר בין המינים, כפי שפורסמו, אינם מדויקים, שכן אין הם מביאים בחשבון את כל ההבדלים בין המינים המשפיעים על השכר * הממצאים מראים, כי דווקא ברמות השכר הגבוהות גדלים הפערים, בגין תוספות שאינן ניתנות במידה שווה לשני המינים * שכרן של 56% מהנשים מצוי מתחת לסף המס * תגמול נאות ישפר את הדימוי העצמי של העובדות ויגדיל את הכנסות האוצר מגביית מס הכנסה.
מסקר שפורסם על-ידי מנהל הכנסות המדינה שבמשרד האוצר עולה, כי פער השכר בין המינים בשנת 1996 הנו 1.9. כלומר, גברים משתכרים כמעט כפליים מנשים. עם זאת, יש לזכור, כי לפני עורכי הסקר לא הובא מידע על היקף המשרה, שנות השכלה, שנות ותק ועוד, ולפיכך נתון זה איננו מדויק. כאשר באים להשוות בין רמות השכר ברוטו אצל נשים לבין רמות השכר ברוטו אצל גברים, יש להביא בחשבון את כל ההבדלים בין המינים המשפיעים על השכר. אחד ההבדלים ניכר בנטייה לעבוד במשרה חלקית. בשוק העבודה בישראל רווחת נטייה זו בקרב הנשים במידה רבה מאשר בקרב הגברים, לכן יש לתקנן (להתאים) את השכר למשרות מלאות, כדי שיהיה בסיס נכון להשוואה, לשם הערכת הקיפוח. בנוסף על כך, יש לנטרל את השפעת ההבדלים בקידום בין שני המינים, וכן יש להשוות את שכר הנשים לשכר הגברים הממלאים אותו תפקיד. במלים אחרות, יש צורך בניתוח עיסוקים.
 |
ממצאי מחקר קודמים |
מחקרים קודמים הוכיחו באופן נחרץ, כי חלק מפערי השכר בין המינים נובע מאפליה לרעה של נשים בשוק העבודה. אפליה זו מתבטאת בשני מישורים - גם בקידום, גם בשכר - שהשפעתם פועלת באותו כיוון. הנשים בארץ אינן נהנות מקידום לתפקידים מרכזיים בדרגות בכירות, המזכות את העובד בשכר ובתנאי עבודה טובים, וזאת בשל היותן נשים. כלומר, ייצוגן המועט של נשים בדרגות ובתפקידים בכירים אינו נובע רק כתוצאה מהיעדר תכונות רלוואנטיות למילוי התפקיד, כפי שמתחייב על-פי המודל הכלכלי, אלא גם מהעדפת גברים על פני נשים. נשים, כך מתברר, מסוגלות למלא תפקידים בכירים על הצד הטוב ביותר, משום שיש להן כישורים, שלעיתים עולים על אלה של הגברים. לנשים המועסקות בישראל יש השכלה גבוהה מזו של הגברים המועסקים (ממוצע של 13.5 שנות לימוד לנשים, לעומת ממוצע של 12.5 שנות לימוד לגברים). ממוצע שנות הניסיון בעבודה של נשים נופל אך במעט מזה של הגברים. הנשים נוטות להתמיד בעבודתן, וממעטות להיעדר מהעבודה - ממצא זה סותר את הטענה על ריבוי ההיעדרויות מהעבודה, שלעתים מושמעת נגדן.
בעשור השנים האחרון גדלו פערי השכר בין המינים הן במגזר הציבורי והן במגזר העסקי. אך לעומת המעסיקים הפרטיים, המעסיק הממשלתי נוהג פחות להפלות נשים לרעה. ההסבר לממצא זה יסודו בעובדה, שלעובדי המדינה המועסקים במשרדי הממשלה יש מערכת גלויה של הסכמי עבודה קיבוציים עם משרד האוצר; גורם נוסף לכך הן תקנות שירות המדינה (תקשי"ר), הקובעות קריטריונים ברורים לקידום עובדים. מלבד אלה, המעסיק הממשלתי נתון לפיקוח ולביקורת ציבורית, ומצפים ממנו שישמש דוגמה למעסיקים אחרים. לכן, פער השכר בין המינים בקרב עובדי המדינה מגיע ל-30% בממוצע, וככל שמתרחקים משירות המדינה הולך הפער הזה וגדל.
|
ממצאי סקר מנהל הכנסות המדינה לשנת 1996 ומשמעותם |
מהנתונים על כלל המועסקים, שכירים ועצמאים כאחד, עולה, כי השכר הממוצע ברוטו לגברים גבוה פי 1.9 מהשכר הממוצע ברוטו לנשים. כאשר בודקים את הכנסת השכירים בלבד, עומד הפער על 60% לטובת הגברים. כלומר, פער השכר בין המינים בקרב השכירים קטן בהשוואה לפער זה בקרב העצמאים.
מנהל הכנסות המדינה ערך ניתוח לפי עשירונים, שפירושו דירוג העובדים לפי שכר ופילוחם לעשרה חלקים שווים.
בפילוח מתגלה ממצא מעניין נוסף: פער השכר בין המינים הולך וגדל עם העלייה בשכר. עוד מתברר מהפילוח, כי השכר של 56% מכלל הנשים העובדות נמצא מתחת לסף המס - לעומת 47.5% מכלל הנישומים במשק ששכרם מתחת לסף המס. מכאן, שהממצאים הנוכחיים אינם שונים במהותם מהידוע עד כה. פערי השכר בין המינים עדיין גדולים, גם אם נביא בחשבון את ההבדלים בהיקפי משרה, ברמות השכלה ובשנות ותק.
נשים אינן מתוגמלות רק על פי כישוריהן, אלא גם על פי מינן - דבר שהוא מנוגד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה משנת 1988, ולחוק שכר שווה לעובדת ולעובד משנת 1964, שתוקן ב-1996. אלא שחוקים לחוד ומציאות לחוד: המשק הישראלי מוסיף להתייחס אל האישה כאל מפרנסת שנייה, שאפשר להפלותה לרעה בכל הנוגע לקידום ולתנאי העבודה. את העובדה שאין נשים בצמרת השלטון, המשק והכלכלה אי אפשר לתרץ בטענה שאין נשים מתאימות, שכן לטענה תמוהה למדי זו אין כלל סימוכין במציאות.
הבשורה הטובה שבממצאי הסקר האחרון קשורה לנתון המלמד על ירידה משמעותית בשיעור הנשים ששכרן נמצא מתחת לסף המס. עד לפני 5 שנים עמד שיעור הנשים ששכרן מתחת לרמת השכר החייב בתשלום מס על 70%, ואילו כיום עומד שיעורן על 56%. עיקר השינוי נבע מעליית השכר במגזרי תעסוקה במשק הציבורי המוגדרים כ"עיסוקים נשיים". הכוונה בעיקר לעובדי המגזר הרפואי (אחיות, עובדים פארה רפואיים, רוקחים, מיקרוביולוגים, טכנאי רנטגן), וכן למורים ולעובדים סוציאליים. המסקנה המתבקשת היא, אם כן, שיש לפעול לשיפור רמת השכר לנשים, כדי שהן יתוגמלו על בסיס שוויוני. בכך יושגו לפחות ארבע מטרות:
- האישה תזכה בתמורה הוגנת על השקעתה בעבודה, ודבר זה ישפר את המוטיבציה שלה בעבודה.
- המעסיקים ייהנו משיפור עסקיהם כתוצאה מהקצאה נכונה יותר של כוח-אדם, לעומת המצב כיום, בו לנשים רבות יש כישורי יתר, שאינם מנוצלים ואינם באים לידי ביטוי מעשי בעבודה.
- המשק הישראלי ייצא נשכר מהתרומה הגדולה של ההון האנושי המצוי אצל הנשים העובדות כיום, ואצל נשים, שבעקבות שיפור השכר, יחליטו גם הן להצטרף לשוק העבודה.
- המדינה תוכל לאזן את תקציבה, על-ידי גביית מס הכנסה משכר הנשים העובדות, ומשכרן של הנשים שיצטרפו אליהן, שהרי שכרן של כל הנשים יהיה גבוה וממילא חייב בתשלום מס הכנסה.
* אין נתונים לגבי האוכלוסייה הערבית בישראל.
הכותבת היא כלכלנית, משפטנית ומומחית לשכר.
| ביבליוגרפיה: |
|
| כותר: |
בישראל גברים מרוויחים פי 1.9 מנשים |
| מחברת:
|
עפרוני, לינדה
(עו"ד)
|
| תאריך: |
סתיו 1997 , גליון 32 |
| שם כתב העת:
|
נגה : כתב עת פמיניסטי |
| הוצאה לאור:
|
נגה |
| הערות: |
1. שמו הקודם של כתב העת: נגה : מגזין של נשים. |
| הערות לפריט זה: |
שמו הקודם: נגה : מגזין של נשים
|
|
|
