הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > כלכלה


כלכלת ישראל : חקלאות
מחבר: ד"ר דן גלעדי

ישראל. משרד החינוך. שרות הפרסומים. מרכז ההסברה
חזרה3

בתולדות המפעל הציוני היה לחקלאות מעמד ייחודי בין כל ענפי המשק. העבודה החקלאית נהנתה ממעמד של הערכה, יוקרה ותמיכה כספית נדיבה מצד המוסדות הלאומיים, כמי שמבטאת יעדים וערכים בעלי חשיבות לאומית עליונה. מדינת ישראל בשנותיה הראשונות ירשה גישה זו והמשיכה לראות בהתפתחות החקלאית משימה עליונה.

מעבר למורשת ההיסטורית מתקופת היישוב, היו לראייה זו גורמים נוספים:


  1. החקלאות היתה מזוהה עם מפעל ההתיישבות, ועם קום המדינה נוצר הצורך להמשיך בתנופה רבתי מפעל זה, כדי ליישב את מרחבי הארץ. היתה הכרה בחיוניות האסטרטגית של הקמת ישובים לאורך הגבולות הארוכים ובאזורי ספר דלילי אוכלוסיה.

  2. בשנותיה הראשונות של המדינה נוצר הכרח מיידי להגביר במהירות את אספקת המזון לאוכלוסיה הגדלה, מה גם שהכפר הערבי, אשר בעבר מילא תפקיד באספקת התוצרת החקלאית, איבד את חשיבותו.

  3. החקלאות מילאה תפקיד חשוב כמעסיק של עולים חדשים, הן כמתיישבים והן כשכירים, בעבודות הכרוכות בפיתוח (כמו הכשרת קרקע, שיקום מטעים נטושים וכו').

  4. ההתיישבות החדשה הוקמה במתכונת היישובים הקואופרטיבים והיתה זהות במטרות ובהשתייכות הפוליטית בין הגורמים המממנים (משרד החקלאות והסוכנות היהודית) לבין התנועות והזרמים ההתיישבותיים, שארגנו ותמכו במפעל ההתיישבות (כמו תנועת המושבים, קיבוצי "הפועל המזרחי" וכדו').


קצב התפתחותה של החקלאות בנסיבות אלו היה מהיר מאד. הדוגמא המרשימה ביותר היה גידול פי 2.5 בשטח המעובד תוך חמש שנים (קצב גידול ללא תקדים בעולם כולו). השטח בהשקייה גדל בשיעור גבוה עוד יותר וכן התוצר לנפש. מספר היישובים החקלאיים הוכפל (מ- 300 ל- 600). "רמת ביצוע זו הושגה באמצעות הגידול בתשומות (מים, מלאי הון) וביישום טכנולוגיה מתחדשת ברציפות, באמצעות גיוונם של המוצרים, שיטות עיבוד, הדברה וצבירת ידע וניסיון מצד העובדים בענף" (ברקאי, "האנציקלופדיה העברית", עמ' 563).

יש לציין במיוחד את תרומת מערכת ההדרכה, שהצליחה להפוך תוך כמה שנים רבים מן המתיישבים, שהיו חסרי כל רקע מתאים, לחקלאים של ממש. התפתחות זו הולידה תופעה יוצאת דופן: ישראל היתה בשנות החמישים המדינה היחידה, שאחוז המועסקים בה בחקלאות גדל בניגוד לתהליכי הצמצום ברחבי העולם (עלייה מ- 13% ל- 15%). גם חלקה של החקלאות בתל"ג גדל. היה זה פרי מאמץ מודע ומכוון, מן השיקולים שהובאו לעיל, והיה מלווה בהשקעות רבות, אשראי נדיב וסובסידיות גלויות ומוסוות. לדוגמא, החקלאות לא מימנה אפילו את מחצית העלות השוטפת של הפקת המים לשימושה, לא כל שכן את עלות ההשקעה בתשתית (מפעלי המים הארציים).

המפנה לירידה במשקל החקלאות במשק הלאומי חל בסוף העשור הראשון. היו לכך כמה גורמים:

  1. השטח המעובד (כ- 4 מיליון דונם), כמעט שלא גדל. המשך התפתחותו התבטא בעליית חלקו של השטח המושקה, כלומר - במעבר לגידולים יותר אינטנסיביים (עצימי הון). אולם במשך השנים המחסור במים התברר כמיגבלה חמורה ביותר, לאחר שכבר בשנות השבעים ממדי השימוש במים הגיעו למירב הקיבולת האפשרית (ויש הטוענים, כי אף יותר מכך).

  2. העלייה בתפוקה ליחידת שטח ולעובד, כתוצאה משיטות עיבוד חדישות, גרמה לכך, שפחות ופחות עובדים נדרשו לעבודה החקלאית. מספר המועסקים בחקלאות ירד משיא של 125 אלף עובדים לפחות מ- 70 אלף כיום, וזאת למרות גידולה של האוכלוסיה. החישוב באחוזים מראה ירידה יותר דרסטית: כבר בסוף שנות השישים - 10%, וכיום פחות מ- 4%. ירידה דומה חלה במשקל ערך התוצרת החקלאית מהתל"ג, וכן בחלקו של היצוא החקלאי מסך היצוא (מ- 50% בראשית שנות החמישים, ל- 5% ב- 1966).

  3. כבר באמצע שנות החמישים נוצרו עודפים בחלק מענפי החקלאות (כמו לול), ולא עלה בידי החקלאים לייצא אותם (לפחות לא במחירים כדאיים). מאז מהווה שאלת העודפים מיגבלה חמורה.


לבעיית היצוא החקלאי נוסף הקושי האובייקטיבי של מחירי התוצרת המיוצאת בשווקים העולמיים. מפעם לפעם נפגעו ענפי יצוא חשובים, כמו הדרים וכותנה, כתוצאה מירידת מחירים חריפה. כמו כן קיימת תופעה שמדינות רוכשות ידע טכנולוגי-מדעי מישראל, ואחר כך הן מתווספות למתחריה בשוק העולמי.

בהקשר לקשיי היצוא ראוי להזכיר כדוגמא, את ענף ההדרים: עם קום המדינה היוו ההדרים את ענף היצוא העיקרי. מאז חלה ירידה רצופה וכיום יצוא ההדרים מהווה כאחוז אחד מסך היצוא (אם נצרף את התוצרת המעובדת בתעשיית השימורים נגיע ל- 2%). משנות השמונים, עקירת הפרדסים הגיעה לממדים שהעמידו בספק את המשך קיומו של הענף. סיבות העקירה היו הירידה ברווחיות הענף והאפשרויות ליהנות ממחירי הקרקע שהמריאו לשחקים. בשנים האחרונות קיימת התאוששות חלקית, ואפשר לראות במקומות שונים נטיעות של זנים חדשים.

חשוב לציין, כי המפנה שחל במשקל החקלאות במשק לא עמד בסתירה להתפתחותה:
ההישגים הטכנולוגיים התבטאו בתפוקות הרבה יותר גדולות ובניצול מוצלח יותר של ,מקורות המים המוגבלים. מעבר לגידולי יצוא חדשים, כמו אבוקדו, פרחים, זרעים - פרי מחקר ויזמות הראויים לשבח - גדל התוצר החקלאי בין השנים 1960-1989 פי 4.3, למרות שהשטח המעובד גדל בתקופה זו פחות מעשירית, ומספר המועסקים ירד כמעט במחצית. נוסף על שאלת העודפים וקשיי היצוא סבל ענף החקלאות מבעיות בתחומי הארגון וניהול הכספים.

החקלאות מאורגנת בשני מישורים: 1. מועצות ייצור ענפיות, האמורות לתכנן, לקבוע מכסות ולדאוג לשיווק; 2. ארגוני קניות העוסקים באספקת תשומות, באשראי מעיבוד תעשייתי של התוצרת (בשיתוף "מפעלים אזוריים"). מוסדות אלה גילו בחלקם הגדול אוזלת יד ארגונית, הקימו מנגנונים מנופחים, שהוצאותיהם הועמסו על החקלאים, ועשו טעויות רבות מתוך שיקולים לא-כלכליים.

בעייה חריפה במיוחד, הקשורה לנזכר לעיל, נבעה מהיווצרות חובות מעיקים, שמשקים חקלאיים לא יכלו לעמוד בהם. משנת 1985, בעקבות עלייה תלולה בריבית, התקשו החקלאים לפרוע את חובותיהם, שהצטברו לסכומי עתק. אולם לא היתה כאן רק שאלה של גובה הריבית. אין ספק בכך, כי חלק מן החובות נבעו מן הקלות שבה קיבלו החקלאים בעבר, באמצעות מוסדותיהם, אשראי בתנאים נוחים.

בסוף שנות השמונים נאלצה הממשלה להתערב, כדי למנוע התמוטטות משקים חקלאיים רבים (קיבוצים ומושבים כאחד). הועלו פתרונות על ידי הסדרי תשלומים ופריסת חובות, תוך ויתור הבנקים הנושים על חלק מהם. המשא ומתן בין הצדדים נמשך כבר שנים, במאמץ לחלץ את החקלאים מן המשבר. הפיכת אדמות חקלאיות ליעדים אחרים, היא אחד הצעדים הבולטים לפתרונו של משבר זה.

לסעיפים אחרים מפרק: "ענפי המשק"
חקלאות
תעשייה
בנייה
תחבורה ותקשורת
מבחר ושירותים עסקיים

ביבליוגרפיה:
כותר: כלכלת ישראל : חקלאות
שם  הספר: כלכלת ישראל : התפתחות, מאפיינים, מדיניות
מחבר: גלעדי, דן (ד"ר)
עורך הספר: אופז, חיים
תאריך: 1998
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. שרות הפרסומים. מרכז ההסברה
הערות: 1. הספר מוקדש לזכרו של מיכאל ברונו.
הערות לפריט זה: 1. מתוך הפרק: ענפי המשק