הסדרי נגישות



החברה המקראית: אלמנה, אלמנות
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


גשר מפעלים חינוכיים
חזרה3

השם אלמנה מורה על מצב האשה שבעלה מת, ואינה נשואה לאיש אחר.

נשים לא קיבלו בדרך כלל חלק בירושה המשפחתית של אביהן, ואף לא בירושת הבעל המת. אולם נראה שהאלמנות היו ממונות על עזבון הבעל המת עד שגדלו ילדיהן, היתומים.

אלמנה שלא היו לה לא אב ולא גואל ולא רכוש, ובניה צעירים, היתה לרוב חסרת משען ומגן, נתונה לגזל, לעושק ולעוול, וכך אף ילדיה הקטנים. לכן הקפידו בכל המזרח הקדמון לחוקק חוקים אשר יגנו על האלמנות והיתומים – לתת להם הגנה משפטית וכלכלית, שבעיקר מחוייבים בה השופטים.

ח'מורבי הבבלי מתפאר בהקדמה לחוקיו שמטרתם היא למען לא יעשוק החזק את החלש, ולמען יעשו משפט לאלמנה וליתום.

בספרי המקרא, בחוק ובנבואה, מדגישים במיוחד חובה מוסרית זו: מציינים את האלמנה ואת היתום בין עניי החברה הזקוקים לתמיכה ולעזרה, אוסרים על כל פגיעה בהם, קוראים לכל העם ובמיוחד לשופטים להגן עליהם.

ה' מכונה "אבי יתומים ודיין אלמנות" (תהלים סח 6), כלומר, מגן האלמנות והיתומים, התובע את משפטם הצודק.

 


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא