החי במקרא: זבוב מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

חרקים מעופפים מצויים, שמתפתחים בזבל ובחומרים מרקיבים, או כטפילים על גבי בעלי-חיים אחרים.

נראה שהשם נובע מחיקוי צליל זמזומו בשעת מעופו (אונומטופיאה).

הזבובים משריצים במספרים עצומים והופכים למפגע לבני-אדם. לכן מסמל הזבוב בישעיהו את חיילות האוייב – בכמותו ובטורדנותו: "והיה ביום ההוא, ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי-מצרים, ולדבורה אשר בארץ אשור, ובואו ונחו כולם בנחלי-הבתות ובנקיקי-הסלעים…" (ז 19-18). דימוי כזה של הזבוב מצוי גם בטקסטים שומריים עתיקים (עלילות גלגמש).

תכשיט או קמיע של זבוב נמצא בחפירות ארכיאולוגיות בתל עג'ול (בית עגליים).

חז"ל מונים את מכת-הזבובים כאחת הפורענויות הבאות על הציבור.

בסוף ימי בית-שני הפך הזבוב לסמל השנאה והשטניות.