החברה המקראית: יתום מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

יתום הוא ילד שהוריו מתו, אחד מהם או שניהם.

המקרא נחלץ להגנתו של היתום שאין לו אב שיפרנס אותו ויגן על זכויותיו: סיפורי המקרא מעלים תיאורים של יתום שנגזל (מלכים ב', ד 2); חוקי המקרא מרבים באיסורים ובאזהרות על פגיעה ביתומים (שמות כב 21-23; דברים כד 17); ונבואות הנביאים גדושות בתוכחות לחברה ולשופטים על עושק יתומים והטיית דינם (ישעיהו א 17, 23; ירמיהו ה 28 ועוד).

ה' נקרא אבי יתומים (תהלים סח 6), השומע לצעקתם, רב את ריבם וגומל לעושקים אותם (שמות כב 21-23).

היתום נזכר עם הגר והאלמנה בחוקי הסעד והרווחה, כגון לקט שכחה ופאה, מעשר שני ועוד (דברים י 18; כו 13), כי שלושתם נימנים על החלשים והמקופחים שבחברה, שהיו משוללי הגנה.

גם בחוקי ח'מורבי יש חוקים הבאים להגן על נכסי יתומים, והאחריות מוטלת על הדיינים.