כרונולוגיה מקראית מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

כרונולוגיה ביוונית פירושו: לימוד הזמן. כלומר, רישום סדר הדורות, רצף המאורעות ההיסטוריים לפי זמן התרחשותם.

הכרונולוגיה במקרא מבוססת ברובה על מסורות עממיות, שאין להן משמעות כרונולוגית מדוייקת, אלא מציינות מספרים עגולים (20 שנה, 40, 70 וכו').

לעיתים המסורות מונות דורות (דור = ארבעים שנה), או שהן מבוססות על הרמוניה מספרית לא מדוייקת – בשיטת השישים, השבע, הארבעים, עשרה דורות וכד'.

לעיתים ישנם ציוני זמן המתייחסים לאירועים מסויימים, כגון: עמוס א 1 מציין את זמן ראשית פעולתו שנתיים לפני הרעש; ישעיהו מציין את שנת מות המלך עוזיהו (ו 1).

ספרי מלכים מזכירים שנות מלכות בסינכרוניזציה בין מלכי יהודה וישראל.

כאשר מונים שנות מלכותו של מלך - אין רצף מלא ומדוייק.

לעיתים יש במקרא נתונים כרונולוגיים סותרים, אשר מעוררים שאלות לגבי ערכם המדוייק של הנתונים הכרונולוגיים.

קביעת שנות מלכותם של המלכים היא בעייתית: היו מלכים שהתחילו את מלכותם בזמן בו מלך אביהם, ועולה השאלה למי נחשבת השנה בה התחלפו מלכים, איך ולמי מונים שנות עוצרות ושותפות במלוכה.