כשפים במקרא מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

כישוף הוא נסיון שליטה על כוחות נסתרים, או הגדת עתידות, באמצעות פעולות או מילים.

בלועזית - כישוף הוא מאגיה. הניחוש (הנַחַש) - הוא מאנטיקה: קסם, לחש, השבעה – "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג 23).

מילים נרדפות לכישוף: קסם, מעשה-להטים, אחיזת עינים, מעשי נפלאות.

בכל תרבויות המזרח הקדמון היתה לכישוף, כולל המאגיה, השפעה גדולה על כל שטחי החיים, ולעוסקים במאגיה היה מעמד חברתי מכובד ביותר.

היו שני סוגי מאגיה עיקריים: "מאגיה שחורה" – שנועדה לפגוע ולהזיק, והיתה אסורה אך רווחת בכל תרבויות המזרח הקדום; ו"מאגיה לבנה" – שבאה להגן מפני הכישוף הרע, מועילה וחיובית, ואף חוקית.

היהדות שוללת את המאגיה, ומזהה את הכישוף עם עבודה זרה, ואוסרת על קיומם באופן מוחלט: "מכשפה לא תחייה" (שמות כ"ב 17). הכישוף נחשב בישראל כ"תועבות הגויים" (שמות כ"ב 17).

קסם, שאילה בתרפים ומרי – הם שווים (שמואל א', ט"ו 23).

בפועל, בחיי היום-יום, הושפעו הישראלים מהמנהגים האליליים שביטאו צרכים אנושיים בסיסיים.

היהדות רואה את אלהים ככוח שליט יחידי על כל הכוחות שבעולם, שאין שום אמצעי אנושי יכול להשפיע על רצונו. עם זאת, לעיתים, מעניק אלהים לאדם כלשהו כוח מאגי מסויים, לזמן מוגבל, על מנת שיוכיח את כוחו הגדול של אלהים. למשל, בהפיכת מטהו של משה לנחש או לתנין, ובהשבתו למצבו הטבעי, בהטלת צרעת ביד – ובריפויה, ועוד אותות ומופתים שמבצעים נבחרי ה', במצוות ה'.

בתנ"ך נזכרים מספר סוגי כישוף שהעונש על קיומם הוא מוות:

הגדת עתידות לפי אותות שונים: עוננות (קריאה בעננים, או בעונות השנה, או בעין); נַחַש - ניחוש העתיד באמצעות כבד, קפה, מעוף הציפור, עננים, תזוזת העלים וכיו"ב;

כישוף – חובר חבר ועוד;

כישוף והגדת עתידות באמצעות העלאת רוחות מתים: אובות וידעונים.

הרשימה המקיפה ביותר במקרא של סוגי הכשפים היא בדברים י"ח 10-11: "מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש, ומכשף וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים". פירוט מעשיהם עולה ביחזקאל י"ח 13, 17-23.

סוגי המכשפים ומגלי העתידות נקראים "חרטומים, אשפים, מכשפים וכשדים" (דניאל ב' 12).

תעודות רבות העוסקות בכישוף לסוגיו נמצאו באשור, בבל, מצרים, חת, וכנען.

גם בישראל נמשכו אחר הכישוף, על אף האיסורים, אם כי רווחה התפיסה המובעת בפי בלעם "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" (במדבר כ"ג 23).