תופת מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

מונח שקשור בפולחן המולך (האל שהוקרבו לו קורבנות אדם, בנים בכורים) בגיא בן הינום שבדרום ירושלים.

הגיית המילה – במשקל בושת.

הוראת המילה אינה ברורה:

אפשרות א. חז"ל גזרו המילה משורש פתה – "שכל המתפתה בייצרו – ייפול שם" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ט, ע"א).

אפשרות ב. מפרשי ימי הביניים פירשו תופת מלשון תוף, תופים - עליהם תופפו בשעת פולחן המולך (אברבנאל, רד"ק, רש"י).

אפשרות ג. פרשנים מאוחרים: כינוי גנאי לחוטאים.

אפשרות ד. קירבה לפועל שפת, שפירושו להניח על האש. כלומר, התופת היא המיתקן עליו הוחזק הקורבן מעל לאש, או האש, המוקד עצמו.

בעברית מודרנית "תופת" הוא מוקד, מקום שריפה גדולה; ובהרחבה: כינוי נרדף לגיהנום, מקום עינויי הרשעים.