 |
|
 |
|
קסמי הצילום - מזכרת לטווח ארוך : הצדעה למצלמה
מחבר:
ראש גדול : עמותה לקידום הידע והחינוך המדעי
|
|
 |
|
 |
|
 |
 |
האלבום של סבא |
כשסבא או סבתא מספרים על ילדותם, הם שולפים מהארון אלבום ישן ובו תמונות בגווני שחור ולבן שהצהיבו עם השנים ואז, לא פעם, מתחיל הויכוח למי אנחנו דומים... אבל אם נבקש את סבא להראות לנו איך נראה סבא שלו בילדותו, נתאכזב, כי אז עוד לא היתה מצלמה. לפני קצת יותר ממאה שנה, מי שרצה להנציח את דמותו, נדרש לשבת זמן רב לפני צייר הדיוקנאות. בימינו יכול כל ילד לצלם במצלמה וזמן קצר לאחר מכן יהיו בידיו תמונות צבעוניות. הנכדים של הנכדים שלנו יוכלו לדעת איך נראינו. . .
|
איך כל זה התחיל? |
המצלמה העממית הנפוצה, זו המוכרת לנו, הגיעה אלינו לאחר סדרה ארוכה של גילויים והמצאות.
ראשיתה בגילוי עקרון "הלשכה האפלה", או בשמה הלטיני: קמרה אובסקורה, שמקורו לא ברור. עיקרון זה התבסס על חדירת קרני אור דרך נקב זעיר לתוך חדר אפל. שם הן יוצרות, על הקיר שמול הנקב, תמונה הפוכה של הדמות בחוץ. עדויות ראשונות לשימוש בקמרה אובסקורה יש מהמאה ה- 11. אז ניצלו את התגלית לצפייה בליקוי חמה מבלי להסתנוור. גם ליאונרדו דה וינצי השאיר אחריו תרשים 'קמרה אובסקורה' המתוארך לשנת 1519.
קמרה אובסקורה
|
מתקדמים אל העדשה |
במאה ה- 16 חלה התפתחות: אל הנקב שבקמרה אובסקורה הוצמדה עדשה קמורה (כמו זו המורכבת במשקפיים לקצרי-רואי). העדשה אפשרה לכמות גדולה יותר של אור לחדור מבלי לפגוע בחדות התמונה. היה גם שימוש משעשע לעיקרון זה: האפילו חדר בבית פרטי ויצרו ממנו "קמרה אובסקורה". על קיר מול הנקב יכלו הצופים בחדר לראות מראות אשר התרחשו מחוץ לחדר.
עד המאה ה- 17 נבנו הלשכות האפלות בתוך חדרים. עם הזמן התפתחו לכלי נייד ומשוכלל שבו נקבעה העדשה על חלק נע ושופרה החדות. אולם כדי להפיק צילום של ממש היה צריך לפתור את בעיית הנצחת התמונה על גבי הנייר...
|
הנוף שנתגלה על הלוח |
בבוקר שטוף שמש באביב 1826 נטל ממציא צרפתי אלמוני לוח מתכת במידות של 15X20 ס"מ ומרח עליו שכבה דקה של חומר שהרכיב במעבדתו. את הלוח קבע ב- "לשכה אפלה", שלא היתה אלא תיבת עץ, שעדשה קבועה באחת מדפנותיה. את ה'מצלמה' הזו הציב על אדן חלונו במשך כל היום ללא מכסה העדשה. לאחר כ- 8 שעות, לעת ערב, הוציא את הלוח ושטף אותו בתמיסת שמן ודלק שהרכיב. והנה, אט אט, הופיעו לנגד עיניו, קירות הבתים והגגות שמול חלונו, משורטטים על פני לוח המתכת הרטוב. קווי נוף אלו, שנותרו עד היום על פני אותו לוח מתכת ישן, הם התמונה המצולמת הראשונה בהיסטוריה והממציא הצרפתי ידוע היום לכל בשמו: ניספור ניאפס. רבים ניסו לחקותו – אך לא היה בידם סרט או לוח רגיש לאור, כדי לקלוט את המראה המוקרן מבעד לעדשה ולשמרו לנצח.
|
הפריצה הגדולה |
בתחילת המאה ה- 19, לאחר שנתגלה כי מלחי כסף משחירים במגע עם האור, היו שהצליחו ליצור "הדפסי שמש" על נייר או עור שנמרחו בחומר רגיש לאור. אך התמונות דהו או השחירו תוך זמן קצר. הישגו של ניאפס היה בכך שהצליח לקבוע את הדמות על הלוח לנצח!!!
ואז... כמו במרוץ שליחים נטל צייר נופים פריסאי בשם לואי דגיור את ה'מקל' מידי ניאפס וקידם את ההמצאה צעד נוסף קדימה. הוא שכלל את הלוח ואת תרכובת מלחי הכסף ויצר לוח נחושת מעובד המאפשר זמן חשיפה "קצר": 10 עד 20 דקות. לוח זה, שזכה לשם 'דגיורוטייפ' על שם ממציאו, הפך לאמצעי צילום ראשון להמונים וכבש את אירופה בסערה.
|
זוכרים אותם במוזיאון |
במוזיאון הלאומי למדע משחזרים את רגעי הקסם להם זכו ניאפס, דגיור ובני תקופתם. מקיימים שםסדנאות שבהן בונים, בעזרת קופסאות פשוטות, "קמרה אובסקורה", מצלמים בה ומתנסים בטכניקת הפוטוגרם ליצירת תצלומים כיד הדמיון וללא מצלמה בכלל.
הכנת פוטגרמות נעשית ע"י חשיפת נייר צילום לאור בעוצמות שונות ולפרקי זמן שונים. דבר זה מושג ע"י שימוש במגדלי צילום המחוברים לקוצבי זמן אוטומטיים. חשיפה ממושכת יוצרת תבניות כהות על נייר הצילום, וקצרה - בהירות יותר.
בניין המוזיאון הלאומי למדע תכנון וטכנולוגיה מבעד לקמרה אובסקורה
למתעניינים:
http://www.rleggat.com/photohistory/index.html
/http://www.niepce.com
/http://www.daguerre.org
| ביבליוגרפיה: |
|
| כותר: |
קסמי הצילום - מזכרת לטווח ארוך : הצדעה למצלמה |
| מחבר:
|
ראש גדול : עמותה לקידום הידע והחינוך המדעי |
| תאריך: |
דצמבר 2001 , גליון 20 |
| שם כתב העת:
|
ראש גדול |
| הוצאה לאור:
|
ראש גדול : עמותה לקידום הידע והחינוך המדעי |
| הערות: |
1. ירחון מדע לצעירים.
2. העמותה למצוינות בחינוך. |
| הערות לפריט זה: |
1. ירחון מדע לצעירים
2. תכנית קרב למעורבות בחינוך
|
|
|
