 |
|
 |
|
הכותל המערבי
מחברת:
ד"ר אביגיל אורן
|
|
 |
|
 |
|
 |
 |
הכותל המערבי, מהמקומות הקדושים ביותר ליהודים, הוא קטע מהחומה המערבית, שהקיפה בימי קדם את בית המקדש והיום את חצר המקדש. נדבכי האבנים של הכותל הם מתקופת הבית השני, מלפני כאלפיים שנה, עליהם נדבכים מזמנים מאוחרים יותר. העליונים ביותר נוספו לפני כ- 150 שנה בהשתדלותו של משה מונטיפיורי. אורך הכותל 28 מטר, גובהו 18 מטר ובו 24 נדבכי אבנים. בתחתונים האבנים גדולות, בעליונים - קטנות. חלק גדול מהכותל טמון במעמקי מפולת החורבות שהצטברה סביבו במשך הדורות. עומק הכותל הטמון במפולת הוא כמעט כגובה הכותל הגלוי שמעל האדמה. מעבר לכותל, מזרחה, חצר המקדש ובו כיפת הסלע ומסגד אל-אקצה. פני חצר המקדש גבוהים מרצפת הכותל ב- 8 מטר בקירוב.
היו תקופות בהן נאלצו יהודי ירושלים לשלם לראשי המוסלמים המוגרבים (המערביים) הגרים בבתים הסמוכים לכותל תשלום מיוחד, כדי למנוע הפרעות ותקלות ליהודים ההולכים לכותל להתפלל.
עוד בדורות קדומים ניסו יהודים לגאול את הכותל מידי הערבים. קניה זו הייתה כרוכה בקשיים מיוחדים הואיל והכותל והמגרש סביבו הם רכוש ההקדש (ואקף) המוסלמי, ורק ע"י חילופים אפשר להעבירם לרשות אחרת. הנדיב הידוע, הברון רוטשילד, ניסה בשנת 1897 לרכוש את הכותל. הוא הציע לבנות לערבים המוגרבים ששכנו בבתים דלים ליד הכותל, שכונה נוחה ויפה מחוץ לעיר ולמסרה להקדש המוסלמי. אולם התכנית לא התגמשה.
הערבים קוראים לכותל המערבי בשם אלבורק (היינו, הברק). זהו שמה של הסוסה האגדתית שעל גבה בא ביעף מוחמד מחצי האי ערב לירושלים וממקום המקדש עלה עמה לשכון בגן העדן.
|
