 |
|
 |
|
האסכולה הרומנטית
מחברת:
דינה ציונית
|
|
 |
|
 |
|
 |
האסכולה הרומנטית היא אסכולה ספרותית, אשר נוצרה כנגד האסכולה הקלאסית. התקופה המרכזית שבה הייתה שלטת אסכולה זו בתרבות אירופה (אנגליה, צרפת, גרמניה) היא סוף שנות המאה ה 18. הרומנטיקה מגיעה לתרבות רוסיה ואמריקה באמצע המאה ה 19.
על פי התפיסה הרומנטית האדם נחשב ליצור רגשי הפועל על צו רגשותיו ולא על פי השכל הישר.
על היוצר להתבונן פנימה אל תוך עצמו ולכתוב על רחשי ליבו. ישנה חשיבות לדמיונו של היוצר.
הזרם הרומנטי טיפח את אגדות העם ובעקבותיו התחדשו ז'אנרים כמו: הסיפור האגדי (אגדות האחים גרים פורסמו בתקופה זו) והשירה העממית- בלדה. השירה הרומנטית פיתחה את הסוגה הספרותית: השיר הלירי הקצר, שבו הדובר כותב בגוף ראשון על עולם החוויות שלו. וכן, את הפואמה הרומנטית. זהו שיר עלילה – סיפורי בעל אופי רומנטי, אשר במרכזו עומד האני, לאו דווקא המשורר.
 |
מאפייני השירה הרומנטית |
נושאי השירה מגוונים, עוסקים בעיקר ברגשות ובגורל האדם הפרטי, היוצר.
המשורר מתמקד בעצמו. התפתחה תפיסה על פיה נחשב המשורר לחוזה חזיונות ולנביא. כתיבה בגוף ראשון "אני". החוויה הייחודית היא חוויה אישית רגשית.
לעיתים גיבור היצירה הוא דמות יוצאת דופן, ילד, אדם פשוט, עיוור, בעל איכויות והבנות מיוחדות. מטרת היוצר להעיד על קשר ראשוני ובלתי אמצעי עם הטבע.
האווירה בשיר הרומנטי היא אווירת צללים, נופים ליליים, דמדומים או חשכה.
הטבע הוא יצור אורגני, ולכן העולם מתואר במושגים של נביטה, הבשלה, ריקבון וצמחיה.
מוטיבים אגדתיים ומיתיים. על פי התפיסה הרומנטית במיתוסים מסתתרות אמיתות גדולות לגבי החיים.
תפיסת הלשון- היצירה צריכה לתת ביטוי ללשון המדוברת.
הסמלים: סמלים השאולים מהטבע, נהרות, מפלי מים, יערות וכד'.
|
רומנטיזם בשירה העברית |
הרומנטיקה הגיעה אל השירה העברית באופן חלקי. המשוררים ביאליק וטשרניחובסקי כתבו יצירות אשר בהן מאפיינים רומנטיים רבים. אם כי, זוהי אינה שירה רומנטית טהורה.
דוגמה לכתיבה רומנטית: המשורר אמיר גלבוע בשיר "אני עומד בחלון" (מתוך הספר "כחולים ואדומים", 1963): הכתיבה היא בגוף ראשון. זוהי נקודת המוצא הרומנטית של היוצר. הדובר מתבונן דרך החלון אל העולם, אך אינו רואה דבר. מוגבלות הראיה אל העולם פותחת בפניו את האפשרות להתבונן אל עצמו פנימה, שהוא הרעיון המרכזי על פי התפיסה הרומנטית.
|
