פרקי הביוגראפיה של ירמיה : מבנה, הרכב ותולדות מחבר: פרופ' אלכסנדר רופא

חזרה3

בחינת המבנה וההרכב של פרקי הביוגראפיה בספר ירמיה עשויה לסייע להבנת תולדות הביוגראפיה הזאת. ואולם התשובה אינה יכולה להינתן לגבי פרקים אלה בנפרד¹, אלא צריכה להביא בחשבון את כלל סידורו של ספר ירמיה, מתוך תשומת לב לעקרונות סידור שנהגו בספרות המקרא בכללה.

עיקרון סידור מצוי בספרות המקרא הוא העיקרון הקונצנטרי, היינו שביחידה מקיפה כלשהי אין החלקים ההומוגניים שבה באים יחדיו, אלא הם מאורגנים סביב המרכז, לפניו ואחריו; ובייחוד יחול הכלל הזה על תחילת היחידה וסופה, בצורה המזכירה את העיקרון הפיוטי של "סוגר שהוא מעין הדלת"².

בסידור קונצנטרי כזה אורגן, כפי הנראה, הנספח שבסוף ספר שמואל (פרקים כ"א-כ"ד), כמו שניכר מן הרישום דלקמן³:

את מקורו של הסידור הזה יש לחפש בטכניקה של הכתיבה. במשך כל התקופה המקראית ולאחריה עד סוף בית שני, כתבו על מגילות ולא על מצחפים. כשהצטרכו להוסיף דברים על הכתוב במגילה, הוסיפו אותם בראשה ובסופה, גם על ידי צירופן ותפירתן של יריעות נוספות, כך נוצר הסידור הקונצנטרי, היינו: ארגון הדברים סביב המרכז. והסידור הזה, משנוצר הדגם שלו, התמיד ונשתרש, גם כשלא התבקש מסיבות טכניות. כיוון שכך, אין זה הכרחי כלל, שהחומר העתיק יימצא במרכז היחידה, והחומר החדש – בקצותיה.

הסידור הקונצנטרי הזה, בייחוד בצורת "סוגר שהוא מעין הדלת", הוא השליט – אם ראיתי נכונה – בסידור הקבצים השונים שבספר ירמיה. הספר מורכב מן הקבצים הבאים:

הקובץ הראשון, אחרי הכותרת וההקדשה (א', א-י), פותח במראה (מקל, שקד), שנאמר בו: "ויאמר ה' אלי: מה אתה ראה ירמיהו? ואמר..." (א', יא), ומסים גם כן במראה (כ"ד: דודאי התאנים), שבפירושו באות שוב אותן המילים ממש: "מה אתה ראה ירמיהו? ואמר..." (כ"ד, ג). כן גם שיטת הארגון של הקובץ החמישי: הוא פותח במצרים, שהובסה בידי בבל (מ"ו), ועל ידה באים שכני מצרים, הפלשתים (מ"ז), ומסיים במעצמה השנייה, בבל (נ'-נ"א), שלפניה באה שכנתה, עילם (מ"ט, לד-לט). כל שאר העמים שבין המעצמות באים בתווך.

אותו העיקרון ממש חל על הקבצים השני, השלישי והרביעי המעסיקים אותנו בהקשר זה. הקובץ השני פותח בנבואה מן השנה הרביעית ליהויקים (כ"ה, א) ומסיים במעשה שאירע באותה שנה (ל"ו, א), אף כי נתמשך גם אל תוך השנה שאחריה. כי הסידור הזה אינו מקרי, אלא מכוון, מתאשר מן הארגון הקונצנטרי של הקובץ כולו, הברור על פניו:

נמצאו איפוא חמש אפיזודות מימי צדקיהו מוקפות סביב על ידי ארבע אפיזודות מימי יהויקים, שתיים לפניהן ושתיים אחריהן.

הסידור הזה הופר ותוכניתו ניטשטשה על ידי שילוב הפרקים ל'; ל"א; ל"ג, שאין בהם כותרת-תאריך. מסתבר שכאן יש לפנינו פעולת סידור משנית, מידיו של עורך מאוחר יותר; סביב פרק הנחמה של גאולת שדה חנמאל (ל"ב) הוא ארגן, שוב בסידור קונצנטרי, קובץ קטן של דברי נחמה, פרקים ל'-ל"ג. אכן, בראשו רשם כותרת, המגדירה את מהותו של הקובץ: "ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה" (ל', א-ג). כך איפוא נוצר הקובץ השלישי.

הכרת מבנהו של הקובץ השני סוללת את הדרך להבנת המבנה של הקובץ הרביעי. הקושי בקובץ זה הוא שהסיפור הביוגראפי הרצוף על ירמיהו בימי החורבן, בפרקים ל"ז-מ"ד, מסתיים במ"ה, בנבואה על ברוך בן נריה מן השנה הרביעית ליהויקים, שמונה עשרה שנה ויותר לפני כן! אבל משהכרנו את עיקרון "סוגר מעין הדלת" נפתר הקושי: המסדר נתן בסוף הקובץ את הנבואה על ברוך, משום שהיא מצטרפת בבירור אל המעשה שבא לפני הקובץ הזה: כתיבת מגילת הנבואות בידי ברוך בשנה הרביעית ליהויקים (השווה ל"ו, א-ד; מ"ה, א)! השנה הרביעית ליהויקים, ערב עליית נבוכדנאצר על ארצות המערב, היא העומדת איפוא בראש כל הפרוזה המתוארכת (כ"ה), בסופה (מ"ה) ובאמצעיתה (ל"ו), במקום שנגמרו האפיזודות ומתחיל הרצף הביוגראפי.

מדרך סידורם של הקבוצים ניתן ללמוד על זמן גיבושם. בייחוד נכון הדבר לגבי הקובץ השני. כאמור הוא אורגן בצורה קונצנטרית-סימטרית. אך האפיזודות שאורגנו בו אינן אחידות, אלא שייכות לשני סוגים שונים: סיפורים ביוגראפיים (כגון כ"ו; כ"ח; ל"ו) ונאומים (כגון כ"ה; כ"ז; ל"ד ברובו). הסיפורים בהרצאתם החיונית, עושים רושם שהם בני זמנם של המאורעות. גם העובדה שהם מתחילים במלכות יהויקים מצביעה על עתיקותם. הרי מספר מאוחר לא היה בוחר בנקודה זו דווקא להתחיל בה את הרצאתו, אלא היה פותח בהולדתו של ירמיהו או בהקדשתו בימי יאשיהו. מסתבר איפוא שהמספר התוודע לירמיהו בימי יהויקים דווקא, אחרי קרב כרכמיש ולפני השעבוד לבבל. ולפיכך קרוב לזהות את המספר בברוך בן נריה, שהרי ברוך, התופס בשניים מן הסיפורים מקום נכבד כמזכירו של הנביא (ל"ב; ל"ו), הופיע לצדו לראשונה דווקא בשנה הרביעית ליהויקים. הנאומים, לעומת זאת, מאוחרים בהרבה. על אחדים מהם ניתן להוכיח שהם עיבודים משנה-תורתיים של הפרקים הביוגראפיים, כגון כ"ה, שהוא כנראה עיבוד של ל"ו⁶. בחינת ההשקפות המובעות בהם מלמדת שהנאומים לא נתחברו לפני תקופת שיבת-ציון, בסוף המאה השישית, כשלושה דורות אחרי מותו של ירמיהו⁷. אם כך מסתבר שגם הקובץ עצמו, שארגן היטב את כל האפיזודות, סיפורים ונאומים, נתהווה מאוחר מאוד, בתוך המאה החמישית. אמנם הוא איננו עומד בסיום התהוות ספר ירמיה, שהרי ראינו כי קובץ נבואות הנחמה (ל'-ל"ג) עוד נתהווה אחריו.

הקובץ השני נתגבש איפוא במאוחר, תוך שימוש בחומר שבחלקו נכתב בימי ירמיהו עצמו. צורת סידורן של הפרשיות מלמד, שהן נרשמו לכתחילה כאפיזודות בודדות מחייו של הנביא, בלי שנעשה ניסיון לקשור אותן לסיפור רצוף אחד. הרי גם האפיזודות מימי יהויקים (כ"ה; כ"ו; ל"ה; ל"ו) וגם אלו מימי צדקיהו (ל"ב; ל"ד) לא באו בסדר כרונולוגי. רצף כרונולוגי כלשהו ניכר רק בין הפרקים כ"ז-כ"ח. מסתבר איפוא שהמגמה ליצירת ביוגראפיה מקיפה לא פעלה כאן.

העובדה שהקובץ השני אורגן לאחר שכבר נתחברו הנאומים המשנה-תורתיים מסייעת להבנת תולדותיו של הקובץ הרביעי (ל"ז-מ"ה), המחזיק סיפור ביוגראפי רצוף על ירמיהו בימי החורבן ולאחריו. בקובץ זה נמצאים הנאומים המשנה-תורתיים רק לקראת סיומו (בעיקר מ"ב ומ"ד), ואפשר היה לחשוב שהם נספחו עליו לאחר שכבר נסדר, לולי האנאלוגיה מן הקובץ השני, המלמדת שהקבצים נסדרו בתקופה מאוחרת, אחרי חיבורו של הרובד המשנה-תורתי שבספר. ואולם על זמן חיבורו ועל דרך יצירתו של הקובץ הרביעי⁸ ניתן ללמוד משלוש סוגיות נוספות: היחס שבין הפרקים ל"ז ול"ח, קיומה של כרוניקה מימי החורבן, המשוקעת במ', ז-מ"א, יח, וקיומם של שני סיפורים על שחרור ירמיהו בל"ט, ג-מ', ו, שאחד מהם (ל"ט, יא-יב; מ', א-ו) מצטיין בתכונותיה של המרטירולוגיה המאוחרת.

הדיון בסיפורים השונים על שחרורו של ירמיהו ימצא את מקומו להלן⁹, ואילו כאן נדון בשתי הסוגיות האחרות, וקודם כול – בשאלת קיומה של כרוניקה מימי החורבן כמקור עצמאי, שנשתקע ביר' מ', ז'-מ"א, יח.

על קיומה של הכרוניקה מימי החורבן מעידות העובדות האלה: (א) אותו המסמך ממש מצוטט בסוף ספר מלכים, בסיפור גדליהו בן אחיקם; השווה:

סיפור הכרוניקה בירמיה הוא אחיד, ואין לומר שהועתק והורחב מן הסיפור הקצר שבמלכים. מאידך גיסא, כיון שספר מלכים אינו מזכיר כלל את ירמיהו הנביא ואינו מצטט מספרו, אין לשער שספר מלכים מתמצת כאן מיר' מ'-מ"א. נמצא שגם ספר מלכים וגם ספר ירמיה מצטטים כאן בדרכים שונות ממקור שלישי משותף; (ב) בסיפור שביר' מ', ז-מ"א, יח אין ירמיהו נזכר אפילו פעם אחת ולא מסופר מה היה גורלו בשעת הטבח שערך ישמעאל במצפה. אכן קשה לשער שישמעאל לא היה מקדיש תשומת לב כלשהי לנביא מענתות, שנודע מכבר כחסיד הכניעה לבבל...; גדולה מזו (ג): גם האזהרות שהוזהר גדליה מפני ישמעאל באו לו מפיו של יוחנן בן קרח. ואילו ירמיהו, נביא ה' שישב עם גדליה במצפה, הנביא שהירבה כל כך לייעץ לצדקיהו, לא נזכר כלל כנוטל חלק במאורעות וכמייעץ ומזהיר למי שהיה ידידו ובעל בריתו המסורתי (השווה יר' כ"ו, כד). נמצא שהסיפור מ', ז – מ"א, יח אינו נובע ממסורת ביתו של ירמיהו¹⁰. זוהי כרוניקה היסטורית אופיינית של סופרי בית המלך שתיארה את חורבן יהודה. קטעים ממנה צוטטו בספר מלכים וקטע ארוך יותר בתוך הסיפור הביוגראפי של ירמיהו. ואולם אם השתמש הביוגראף של ירמיהו בכרוניקה הממלכתית ולא בחר לספר את הדברים בלשונו, הדעת נותנת שהיה מאוחר מדור החורבן, לא הכיר את הדברים מניסיונו, אבל כבר הכיר את הספרות שיצאה מחוגים אחרים, לא-נבואיים, בדור החורבן. אין לשער אפוא שהסופר הזה קדם למחצית המאה השישית.

למסקנה דומה תוליך אותנו בדיקת היחס שבין הפרקים ל"ז ול"ח, ביתר דיוק ל"ז, יב-כא, לעומת ל"ח. מבחינות אחדות נראים שני הסיפורים ככופלים זה את זה. בשני הסיפורים מתואר מעצר של ירמיהו בעוון בגידה או הסתה לבגידה (ל"ז, יג-טו // ל"ח, א-ו); בשניהם משליכים אותו השרים לבור, או לבית הבור (ל"ז, טז // ל"ח, ו); בשניהם מתערב המלך לטובתו ומוציא אותו מן המצוקה (ל"ז, יז // ל"ח, ז^ב-יג); בשניהם דורש המלך בירמיהו לאחר הצלתו וירמיהו יועץ לו להיכנע (ל"ז, יז-יט // ל"ח, יד-כג); בשניהם נזכרת בקשה שלא לשוב אל בית יהונתן הסופר (ל"ז, כ // ל"ח, כו); שניהם מסיימים באותה נקודה – "וישב ירמיהו בחצר המטרה" (ל"ז, כא // ל"ח, כח וכן גם ל"ח, יג); ולא זו אף זו: ל"ז, כא נראה כחוזה כבר את סוף המצור שבא כאשר תם "כל הלחם מן העיר" (השווה מל"ב כ"ה, ג; יר' נ"ב, ו).

את הכפילויות אפשר כמובן לתרץ: אפשר לטעון שהשרים שהשליכו את ירמיהו אל הבור (ל"ח, ו) לקחו אותו מחצר המטרה, ואפשר גם להצביע על השוני היסודי שבין שני הסיפורים, כשהאחד מדבר במעצר קשה בבית יהונתן הסופר והשני בהטבעה בבור טיט שהיתה מביאה למוות. ואולם גם בכך אין הדברים נעזרים. ראשית, משום שקשה לקבל שבתוך חצר המטרה יכול היה ירמיהו לנהל את תעמולת השלום שלו באוזני הצבא (ל"ז, כא-ל"ח, ד; השווה אמנם גם את ל"ב, א-טו). שנית, משום שבאמת לא נאמר שלקחו השרים את ירמיהו מחצר המטרה. להפך, בל"ח, ו נראה כאילו הובא שמה לראשונה. שלישית, משום שהסיפורים עצמם שומרים על רושם של זהות בין שני המקומות שהיו קשים ומסוכנים לירמיהו – בל"ז, טו-טז נאמר "ויקצפו השרים על ירמיהו והכו אתו ונתנו אותו בית האסור בית יהונתן הספר כי אתו עשו לבית הכלא. כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החניות וישב שם ירמיהו ימים רבים"; ולפי זה "בית הבור" זהה עם בית יהונתן הסופר. ואילו בל"ח, ט נאמר "הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר השליכו אל הבור וימת תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר" וממנו מסתבר שה"בור" לא היה מקום טביעה, אלא מקום מאסר קשה (השווה: בר' מ', טו; מ"א, יד; שמ' י"ב, כט) כעין בית הבור הנזכר בל"ז, טז.

לפיכך מסתבר שעיקר המעשה בירמיהו היה שנאסר במקום קשה, בית יהונתן הסופר שנקרא גם בית הבור, או הבור. מן המעשה הזה נשתמרו שתי גרסאות. הגרסה בל"ז, יב-כא סיפרה דברים כהוויתם. לעומת זאת הגרסה בל"ח נתנה לדבר נופך דרמטי וסיפרה כיצד טבע ירמיהו בבור טיט ונמשה ברגע האחרון בידי עבד המלך. זהו פיתוח מאוחר יותר בדרך האנקדוטה. נמצא אפוא גם מכאן, מהשוואת הסיפורים על מאסר ירמיהו זה לזה, כי פרקים אלה של ביוגראפיה רצופה של ירמיהו אינם רישום מדויק של עד ראייה כגון ברוך בן נריה, אלא נתהוו במסורת ארוכה: לכתיבתם קדמה מסורת על-פה וחילופי גרסאות במשך ימי דור אחד לפחות. למסקנה זו מתאימה גם העובדה שברוך בן נריה לא נזכר בכל הסיפור אלא לקראת סופו (מ"ג, ג ו). גם חלק זה של הסיפור לא נתחבר אפוא לפני מחצית המאה השישית לפנה"נ¹¹.

את תולדותיו של החומר הביוגראפי על ירמיה נוכל לסכם אפוא כדלקמן: אפיזודות בודדות מחייו של הנביא החלו להיכתב על ספר בתקופה מוקדמת יחסית, כנראה סמטך למאורעות עצמם. אפיזודות אלה, ועיבודיהן המאוחרים, נרשמו מאוחר יותר על מגילה אחת, אולם מעולם לא נעשה ניסיון לחבר מהן סיפור רצוף אחד. שונות הן תולדותיו של הסיפור בל"ז-מ"ג. כאן פעל סופר שעל סמך סיפורים שהיו לפניו, מהם יותר עובדתיים, מהם יותר אנקדוטיים, ועל סמך כרוניקה ממלכתית מימי החורבן, החל לכתוב ביוגראפיה רצופה של חיי הנביא: סיפורו נוגע לימי החורבן בלבד; בתקופות הקודמות לא נגע, כנראה משום שלגביהן כבר היה לפניו חומר מגובש של דברי הנביא והסיפורים אודותיו.

לפריטים אחרים קשורים לנושא: