הדובה הגדולה מחבר: יואב יאיר

חזרה3

דוב צפוני בשמים

כמעט בכל לילה ניתן לראות בכיוון צפון - מערך של 7 כוכבים בהירים הנקראים "הדובה הגדולה", והם למעשה רק חלק מקבוצה שמכילה עוד כמה כוכבים, אך בהירים פחות.
7 הכוכבים נקראים גם "העגלה הגדולה" (אכן, קל יותר לראות את הדמיון של קבוצת הכוכבים לצורת עגלה מאשר לדובה...). בספרים תמצאו את שני השמות.

אם נעביר בדמיוננו קו ישר, המחבר את שני הכוכבים הקדמיים של הדובה הגדולה, נגיע לכוכב קטן, הבולט יחסית לכוכבים החלשים שסביבו. זהו כוכב הצפון, הנמצא בקבוצת הדובה הקטנה.

הדובה הקטנה דומה מאוד בצורתה לדובה הגדולה, אולם, בשל אורם החיוור של כוכבי הקבוצה קשה להבחין בצורתה. רק בלילה אפל, ללא ירח, והרחק מאורות העיר, ניתן להבחין היטב בדובה הקטנה.

שמות שונים לקבוצת הכוכבים
אם תצאו לתצפית לילה ותביטו זמן ממושך ב-7 כוכבי הדובה הגדולה, אולי תוכלו להבין כיצד עמים שונים בעולם ראו בה צורות שונות.
האנגלים ראו בה מחרשה, ובארצות הברית מכנים אותה "הסיר הגדול", כי לדעתם, היא נראית כמו סיר בעל ידית.

מחקר

במדידות שערכו אסטרונומים במצפי כוכבים שונים הראו שחלק מכוכבי הדובה הגדולה נעים לכיוון שלנו. בצפייה רגילה, מבלי להיעזר במכשירים משוכללים, איננו יכולים להבחין בתנועתם זו אלינו - וזאת בגלל מרחקם העצום מאתנו (כ-80 שנות-אור).

המסקנה מהמדידות ומהחישובים המתמטיים אודות תנועתם של כוכבי הקבוצה היא שצורת העגלה, המוכרת לנו, השתנתה אט אט. בעתיד, בעוד כמה מאות אלפי שנים, תיראה קבוצת כוכבים זו בצורה אחרת לגמרי.

הכוכב האמצעי ב"זנב" של הדובה הגדולה נקרא "מיצאר", והוא כוכב כפול מפורסם מאוד. בן-זוגו נקרא "אלקור", ומי שמצליח להבחין בו במו עיניו, ללא עזרת משקפת, יכול להתגאות בראייה מצוינת! בעבר השתמשו בו הערבים במדבר כמבחן קשה ביותר לבדיקת חדות הראייה.

תצפיות בטלסקופים משוכללים על כוכב מספר 47 בקבוצת הדובה הגדולה גילו תגלית מפתיעה: סביב הכוכב נע כוכב-לכת ענקי, דמוי צדק (כלומר - מורכב בעיקר מגזים). זו תגלית חשובה ביותר, בהיותה הוכחה לכך ש"מערכות שמש" נוספות אכן קיימות ביקום.

אגדות וסיפורים

קבוצת הדובה במסורת היהודית
את הדובה הגדולה הכירו חכמי התלמוד היטב. במסכת פסחים הקבוצה מכונה בשם "עגלה": "מעולם לא מצאנו עגלה בדרום" (פסחים דף צד, עמוד ב), עדות לכך שהדובה הגדולה נראית תמיד בכיוון צפון.

האסטרונום האיטלקי ג'יובאני סקיאפרלי, שהעמיק לחקור את התנ"ך ואת המקורות מן ההיבט האסטרונומי, סבר כי במקרא נקראה הקבוצה בשם "מזרה" (כלי שזורים בו תבואה). ואכן, בספר איוב כתוב: "ממזרים קרה" (איוב לז, ט), שפירושו: הקור מגיע מהצפון, הוא מקומם של המזרים (הדובות).

בספר איוב מכונה הדובה הגדולה "עש": "עושה עש, כסיל וכימה וחדרי תימן" (ט, ט).

שני סיפורים אודות שתי דובות
גם במיתולוגיה היוונית יש שני סיפורים על הדובה הקטנה והגדולה...
זאוס, מלך האלים, חיזר אחרי קליסטו, שהייתה נערה מקסימה ובת לוויה של אלת הציד, ארטמיס. מרוב קנאה בקליסטו הפכה אותה ארטמיס לדובה - כדי שיצודו אותה. אך זאוס רצה להציל את אהובתו ואת בנם הקטן, ומיהר והפך אותם לקבוצות כוכבים בשמים.

יש גרסה אחרת לסיפור זה וגם לפיה כמעט צדו את קליסטו...
זאוס, מלך האלים, שהיה נשוי להרה הקנאית, התאהב בקליסטו היפיפייה ונולד להם בן נהדר - ארקס שמו. אהבתו של זאוס לקליסטו עוררה את זעמה ואת קנאתה האיומה של הרה, אשתו, היא זממה לפגוע בקליסטו. כדי להגן על אהובתו, הפך אותה זאוס לדובה... אך הוא לא צפה את העתיד להתרחש...

הימים חלפו וארקס, בנם של זאוס וקליסטו, היה לצייד. יום אחד יצא ארקס לצוד וכמעט צד את אמו... אז הפך זאוס גם את ארקס לדוב קטן, ונשא את אהובתו ואת בנם בזנבם לשכון קרוב אליו - גבוה בשמים. זאת הסיבה שלשתי דובות הכוכבים יש זנב ארוך, בעוד שלדובים אמתיים יש זנב קטנטן.

על-פי הסיפורים, גם בשמים המשיכה הרה הקנאית לרדוף את קליסטו ואת בנה, ארקס, ודרשה מפוסידון, אל הים, שיאסור על שתי הדובות - הכוכבים - לטבול בים...
משום כך, שתי "הדובות" לעולם אינן שוקעות לגמרי מתחת לקו האופק, ותמיד ניתן לראות כמה מן הכוכבים שלהן בשמים.