|
 |
 |
 |
חזרה3 |
לרובנו יש נתק באשר לנעשה מעבר למתג. בימים כתיקונם, כשכבר אין הפסקות חשמל וכל לחיצה על המתג מציפה את הבית באור, או מפעילה מכשיר חשמלי שימושי, איננו עוצרים לחשוב על המפעל הענק המספק את האנרגיה הזו.
גם בנסיעה בכביש החוף, כשאנו חולפים על-פני הארובות הגבוהות של תחנת-הכוח אורות רבין בחדרה, לרוב איננו נותנים את הדעת על התהליך המורכב של ייצור החשמל.
אך לאחרונה, יותר ויותר אזרחים ומחנכים מבקשים להבין ולהתרשם באופן בלתי אמצעי כיצד מיוצר החשמל, איך בנויה הרשת המוליכה אותו לכל הצרכנים וכיצד נשמרת אספקה רציפה אל נוכח שינויים גדולים בצריכה במשך היממה ועל פני עונות השנה.
העניין הציבורי שהחל להתעורר ורצונה של חברת החשמל שהלקוחות (קרי, כל אזרחי המדינה) יכירו את המפעל המגוון והמורכב, הביאו להרחבת פעילותם של שלושת מרכזי המבקרים: בתחנת-הכוח הוותיקה חיפה, בתחנת-הכוח אורות רבין שליד תדרה ובאתר תחנות-הכוח רוטנברג שבאשקלון.
המבקר בכל אחד ממרכזים אלה יכול ללמוד מכלי ראשון את ההיסטוריה של החברה, התהליכים המביאים לייצור חשמל והולכתו ואת המטלות הנובעות מהיקף הייצור ומאופיו המיוחד של המוצר.
הביקור נותן הזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם החברה.
המדריכים פורסים את היריעה בעזרת מצגים רבים באולמות המדכז ובאמצעות ביקור באתר עצמו. המבקרים מוזמנים לשאול ככל העולה
על דעתם - החל בנושאים טכניים ולוגיסטיים וכלה בשאלות נוקבות כמו: האם החברה היא מונופול, מה האמת מאחורי תנאי ההעסקה
של העובדים והאם יש להם אצבע קלה על "השלטר של המדינה".
המדריכים, שהם בעלי ידע רחב, אינם מהססים לומר גם "אינני יודע", לפנות למומחה לקבלת התשובה המלומדת, או לשלוח את התשובה בכתב מאוחר יותר. בכל אתר מבקרים הושם דגש על נושא אחר, ולכן, אלה המעוניינים לקבל תמונה מלאה ומקיפה על המפעל התעשייתי הגדול בארץ, מוזמנים לבקר בכל השלושה.
מרכז המבקרים הראשון הוקם במיתחם תתנת-הכוח חיפה. כאן פעלה התחנה הקיטורית הראשונה שהוקמה על-ידי פנחס רוטנברג, לאחר שהקים את התחנה ההידרואלקטרית בנהריים. באתר זה מושם דגש על מערך האינטגרציה הארצית בין כל יחידות ייצור החשמל המפוזרות על פני כל הארץ, תוך קבלת תמונת מצב עכשווית של מפת צריכת החשמל.
המבקרים רואים כיצד העובדים המיומנים עוקבים אחר המידע על הצריכה, הזורם מכל חלקי הארץ ומשתנה מרגע לרגע. בעזרת מערך
נתונים טכניים וכלכליים לגבי כל יחידות הייצור המחוברות לרשת, קובעים העובדים בתחנה איזו יחידה תכנס לפעולה, מתי, באיזה
היקף ולכמה זמן.
מכיוון שלא ניתן לאגור חשמל, יעילות האינטגרציה של מערכות הצריכה והאספקה הינה משמעותית ביותר.
מרכז המבקרים בתחנת-הכוח אורות רבין שליד חדרה, שנפתח לפני שנה, שם דגש על התהליכים המודרניים של ייצור חשמל
בתחנת-כוח פחמית.
מרכז המבקרים הזה, אליו הגענו ביום חורפי גשום, מזכיר את מיטב מוזיאוני המדע של אירופה וארצות-הברית, גמ אם בקנה-מידה מוקטן. המבקרים, מספרים המדריכים, באים מכל קצות הקשת של אוכלוסיית ישראל: חרדים מבני-ברק, ערבים נוצרים ומוסלמים, חיילים וסטודנטים לאקולוגיה ותלמידים. הם מגלים עניין רב בתהליך ייצור החשמל והולכתו, בבעיות הסביבתיות והאחרות הנלוות לייצור ולעיתים אף בתנאי העבודה של עובדי החברה עצמם.
בכניסה לאתר פגשנו בכיתת נערים גילאי 17-16, חלקם מרותקים להסברי המדריכה, האחרים משוטטים באולמות המשופעים במסכי טלוויזיה עמוסי תמונות מרצדות. המיצג המורכב שבאולמות התצוגה ממחיש בבהירות ובסיגנון חדשני ומרתק, איך מייצרים חשמל: החל מכריית הפחם, חומר-הגלם המניע את תחנת-הכוח אורות רבין, וכלה בתרומתו של המשחן המפורסם לתהליך הייצור. מידע נוסף מוגש כסרט קצר וחינני. עם סיום התצוגה וההדרכה במרכז, יצאה הקבוצה לסיור באתר אורות רבין, שהוא הגדול בישראל וכולל שתי תחנות-כוח, מאור דוד ומ"ד. כושר ייצורן המשולב מגיע ל-2600 מגה-וואט, שהם כשליש מכלל יכולת הייצור הארצית.
שום תיאור אינו יכול להמחיש את אורכה של ארובה המתנשאת לגובה של 300 מטרים, את גודלן של ערימות הפחם כשלצידן עובד מנוף עצום ממדים הקרוי "עורם - פורק". מנוף זה מעביר את הפחם המגיע מהמסוע שעל המזח ועורם אותו באתר המיועד לכך, ולפי דרישת המסיקים, פורק אותו אל דוודי הענק. ורק סיור בשטח יכול להמחיש את הגודל, הרעש והיקף הפעילות שבאתר תחנת-כוח ארצית.
 |
אי חשמלי במזרח התיכון |
שאלה שמטרידה מבקרים רבים היא: כיצד ניתן למנוע הפסקות חשמל ממושכות? את התשובה נותנים המדריכים בעזרת התצוגה במסכים הצבעוניים שבמרכז המבקרים: יכולת ייצור החשמל בישראל מסתכמת כיום כב-8600 מגה-ואט. ינולת זו מהווה כיום עתודת ייצור מספקת, שתוכל לענות על התנודות בהיקף הביקוש. רק כך ניתן לספק את צריכת השיא של המזגנים בעיצומו של הקיץ ושל תנורי החימום בשיא החורף, ולתת מענה למצבים של הפסקה יזומה בייצור, לצורך תחזוקה שוטפת וטיפול בתקלות. הצורך בקיום עתודות ייצור חשמל נובע גם
מבידודה הפוליטי של ישראל, המהווה מעין "אי חשמלי" במזרח התיכון. זאת, בניגוד לארצות-הברית או אירופה, שם יכולות מדינות שכנות להשלים זו את זו במקרה של פגיעה כלשהי במערכת. אחד מתוצרי הלוואי של השלום, כך מקווים, יהיה כינונו של "מזרח תיכון חשמלי חדש", שבו תמכור ישראל את עודפי החשמל שלה לירדן (המייצרת רק כ-1000 מגה-ואט בשנה), או למצריים או לסוריה ושרשתות החשמל תוכלנה לגבות זו את זו.
המדריכים מרחיבים גם לגבי הצורך להיערך כיום לדרישה הגוברת לחשמל בעתיד. חברת החשמל חייבת כבר היום להיערך ולהכין תוכניות גם לעוד 40 שנה.
|
בגלל משבר האנרגיה |
נהקשר לזיהום האוויר הבלתי-נמנע, כשמקור האנרגיה הוא שמן אדמה, עולה תמיד השאלה בדבר סוגי הדלק בהם משתמשים בתחנות- הכוח. תשובת המדריכים למתעניין המודע היא כי משיקולי עלויות, יעילות הבעירה והפחתת זיהום אוויר, מעדיפים להשתמש בתחנות-הכוח בעיקר בפחם ובמזוט. מתוך ההיצע בשוק בוחרים בדלקים שבהם ריכוזי גופרית מופחתים, גם אם מחירם גבוה יותר.
באורות רבין נבחר הפחם כחומר בעירה עדיף, גם משיקולי פוליטיקה עולמית. ההחלטה נפלה בעקבות משבר האנרגיה של 1973, כשיצרניות הנפט, ומדינות ערב בראשן, הטילו אמברגו על אספקתו לישראל. חברת החשמל חיפשה חומר-גלם זמין שמחירו יציב ומצאה את הפחם, אשר ניתן להבטיח אספקה קבועה ויציבה שלו, כאשר תכולת הגופרית בו מועטה. בעתיד, עם התקדמות תהליך השלום, תוכל ישראל לייבא ממצריים וממדינות נוספות גז טבעי, אשר יחליף את המזוט שמפעיל כיום את תחנות-הכוח של אשדוד, תל-אביב וחיפה. הגז הטבעי אינו מכיל גופרית ולכן, בניגוד לפחם ולמזוט, אינו מזהם את האוויר בתחמוצות גופרית.
מרכז המבקרים אורות רבין פותח גם צוהר לקהל על פעילות חברת החשמל בקרב הקהילה. במסגרת "פרוייקט הנשרים", בשיתוף עם החברה להגנת הטבע, תורמת חברת החשמל רבות לאישושה של אוכלוסיית הנשרים לארץ, כך גם לגבי הבז האדום. כיום דואגים גם לבז הצוקים, ששאריות מהלשלשת שלו התגלו לאחרונה באחת מארובות התחנה בחדרה. עובדי החברה התקינו כוננים לקינון על החלונות החיצוניים של הארובה, ועכשיו מחכים לו שיבוא.
למתעניינים, מסבירים שהתמיכה בשיקום העופות הדורסים, החלה גם בגלל צורך של החברה. נתברר שעופות גדולים העוצרים לנוח על חוטי החשמל עלולים לגרום לקצר, כאשר מוטות כנפיהם נוגעות בו-זמנית בשני חוטי חשמל. הקצר קטלני לעופות, אך גם גורם להפסקות בזרימת החשמל ומצריך השקעה באיתור המקום ובתיקונו. פעילות החברה בבידוד חוטי החשמל במקומות בהם תוואי נדידת העופות משיק לקווי מתח גבוה, התרחבה להיבטים נוספים של שיקום העופות הדורסים.
|
פריקה בים הפתוח |
בזמן הסיור סיפרו המדריכים גם על תהליך תיכנון תחנת-הכוח והשיקולים לקביעת שיטת ההפעלה:
ההחלטה על הקמת האתר אושרה בפברואר 1973. המיקום נקבע סמוך לחוף הים (בגלל הדרישה לכמויות גדולות של מים לקירור ולעיבוי הקיטור), והוא יועד להפעלה בדלק נוזלי (מזוט). ואולם, כאמור, עם פרוץ משבר האנרגיה החליטה חברת החשמל להסב את התחנה החדשה להפעלה בפחם. ההחלטה אושרה ביולי 1974. ואז החל מירוץ נגד הזמן, כדי לבצע את השינויים בשטח האתר ובייצור הציוד המתאים להפעלה בפחם. אך התברר, כי פריקת הפחם ושינועו הם בעיה קשה. נבדקו הצעות לפריקת הפחם בנמל חיפה והעברתו לאתר בדוברות או ברכבת, או פריקתו בנמל אילת והעברתו לאתר ברכבת, שמסילתה לא הונחה עד היום.
ואז הועלה הרעיון של פריקה למזח לא מוגן, בים הפתוח, שיוקם סמוך לתחנה. למודל זה לא היה עד אז תקדים בעולם, והוא עורר ספקות רבים. ניסיונות במעבדה הימית בטכניון ובדיקת מזח דומה באוסטרליה, הוכיחו כי הדבר אפשרי.
באוגוסט 1981 הופעלה יחידת הייצור הראשונה בתחנה. השלמת הגשר ומסוע הפחם, איפשרה פריקת כ-55 אוניות בשנה, בעלות תפוסה כוללת של כ-2 מיליון טון. החיסכון שבשינוע ישיר של הפחם לעומת הובלה ברכבת מנמל חיפה, כיסה מהר מאוד את מחיר התקנת המזח.
חלק הארי של אפר הפחם מופנה למפעלי נשר, המשתמשים בו בתהליך ייצור המלט. כמו כן, משמש אפר הפחם תחליף חלקי לחול הנדרש להכנת התערובת לבטון. בחלק מהאפר משתמשת מע"צ לסלילת כבישים. כדוגמה לפיתרון אפשרי נוסף, מפנים את תשומת לב המבקרים לגן היפה שבכניסה לתחנה, הבנוי כולו על סוללת אפר פחם. בשעת הסיור אף מראים להם את גדות נחל חדרה הנשפך לים
דרומית לתחנת-הכוח, ששוקמו בעזרת האפר.
החשמל היוצא מהתחנה מתחבר ל"צומת החשמל הארצי" בקיסריה, ומשם מועבר, באמצעות "אוטוסטרדת החשמל", לגוש דן ולשאר מוקדי הצריכה הגדולים בארץ. את עמודי הענק רואים המבקרים לפני כניסתם לאתר.
פלומת האוויר החם הנפלט ממרומי הארובה, נושאת עימה את כל מה שלא נילכד לפני הכניסה לארובה, וכולל כמויות מצומצמות של תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן. כמויות המזהמים מנוטרות ומבוקרות על-ידי איגוד ערים לאיכות הסביבה, ועומדות בתקנים שנקבעו על-ידי הרשויות.
|
תחנה בהקמה |
ייחודו של מרכז המבקרים השלישי, באתר רוטנברג שבאשקלון, בכך שהוא מאפשר לצפות בשלבי ההקמה של תחנת-כוח פחמית חדשה, בצד תחנה פחמית גדולה ומודרנית. גם באתר זה ניתן לקבל את כל המידע על דרכי ייצור החשמל והפקתו.
תוצאות ההשקעה במרכזי המבקרים מרשימות בהחלט. בשנת 1999, פקדו אותם כ-135 אלף מבקרים, ב-50% יותר מאשר בשנה הקודמת. רובם ככולם יצאו משם כשהם מבינים טוב יותר מה מתרחש מעבר לשלטר, כיצד החשמל מיוצר ומועבר עד לצרכן ואת הצרכים המיוחדים של מפעל ענק ומורכב, שתוצרתו אינה ניתנת לאגירה.
| ביבליוגרפיה: | ||||||||||
|
|
|
חזרה3 |
 |
הדפסה | ||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. | |||||||
|
|||||||
|
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. |