עמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם > מעמד האשה בארצות שונותעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > קבוצות אוכלוסייהעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > מגדר |
|||||||||||||||||||||||||||||||||
בישראל חל שינוי ניכר במעמדה של האישה הערבייה עקב השינויים שמתחוללים בחברה הישראלית ומרוח המודרניזציה והדמוקרטיה המאפיינים את המדינה. עם קום המדינה נוצר מפגש בין הערבים לבין תרבות המערב - החוקים החדשים, התעסוקה העירונית והחקלאות המודרנית - ומפגש זה חולל שינויים בחברה הערבית בכלל ובמעמד האישה בפרט. רינה שחר ורן מאיר במחקרם הצעירה הערבייה בישראל (1998) מצביעים על ארבעה גורמים אשר השפיעו על מעמד האישה הערבייה בישראל וקידמו אותה: 1. תהליך המודרניזציה אפשר לאישה הערבייה לצאת מביתה והביא את העולם לביתה (תקשורת וטלוויזיה). 2. המיתון בשנים 1966-1965 דחף נשים ערביות רבות לצאת לעבודה, דבר שחיזק את מעמדה של האישה במשפחה מאחר שהיא נהייתה שותפה בהכנסת המשפחה. כמו כן, יציאתה של האישה לעבודה הפגישה אותה עם תרבות מערבית מודרנית. 3. ב-1948 היו הבנות הערביות בחינוך היסודי 18% בלבד, ב-1950 גדל המספר ל-24%. ב-1984 היו הבנות 50% מהתלמידים בחינוך היסודי, ובחינוך העל-יסודי - 46%. בשנת 1994 היו הבנות 51% בחינוך היסודי ו-46% בחינוך העל-יסודי. בחינוך האקדמי היו הנשים 23% מהסטודנטים הערבים בחינוך האקדמי וב-1994 - 35%. חוק חינוך חובה אפשר לאישה הערבייה ללמוד וליצור קשר עם עולם רחב יותר. לימודים והשכלה מעלים את רמתה האינטלקטואלית, מאפשרים לה להתמצא בחיי החברה ומקנים לה כלים להתמודד על שיפור מעמדה הן במשפחה ובחברה והן בעולם הגדול. 4. המעמד המשפטי של האישה במדינה וחוקי המדינה, המתירים העברת הירושה לידיה ומגנים על זכותה להיות בת חורין, חיזקו את מעמדה ואת עצמאותה היחסית, צמצמו את תלותה במשפחה ואפשרו לה להביע את רצונותיה ללא התלות הכלכלית המוחלטת במשפחה. השינויים האלה שינו את חינוך הבת הערבייה, שהתמקד בהכנתה לנישואים ולהיותה אם טובה ורעיה יעילה. אך האם עמדות הבנות באשר לאפשרויות אחרות השתנו על פי מודעותן לזכויותיהן? האם העלייה באחוז בוגרות האוניברסיטאות היא תוצאה של הכרת החברה בזכותה של האישה לצאת ולהגשים את חלומותיה ולהשיג שוויון, או שהיא נובעת מרצון להעלות את סיכויי הבת להתחתן עם גבר משכיל ובעל מעמד, ובעצם הלחץ החברתי ו"כבוד המשפחה" הם עדיין מרכיבים מרכזיים בחברה הערבית בישראל המגבילים את החופש האישי של האישה? להלן עמדותיהן של שתי צעירות ערביות - ג'מל וג'יהאן - תלמידות האוניברסיטה העברית, אשר סיימו את לימודיהן לתואר ראשון וממשיכות את לימודיהן לתואר שני. ג'מל לא נתקלה בהתנגדות מצד משפחתה להמשך לימודיה לתואר שני. להפך, הוריה עודדו אותה ומעודדים אותה ללא הרף. אמנם הם רצו שבתם תחזור לכפר עם סיום לימודי התואר הראשון ותעבוד קרוב לבית ואפילו ניסו לשכנע אותה להמשיך את לימודיה באוניברסיטה קרובה יותר, כך שלא תצטרך לשהות יותר מחוץ לבית המשפחה, אך לבסוף הם כיבדו את רצונה והשלימו עם המשך לימודיה בירושלים, הרחק מהכפר. ג'מל רואה את האישה כאישיות ייחודית הן מבחינה ביולוגית והן מבחינת כישרונות, אישיות היכולה למלא כל תפקיד ברמה שווה לזו של הגבר מלבד תפקידים הכרוכים במאמץ פיזי. לימודים בעיניה פירושם עתיד בטוח, משרה מקצועית ומעניינת, מעמד חברתי, עיצוב אופי תרבותי, מפותח ומשכיל ויכולת לעמוד בפני אתגרים וקשיים של החיים. לדעתה כל צעירה חייבת להשלים את לימודיה האקדמיים כדי שתהיה מוכנה לגדל ילדים מודרניים, תרבותיים ומשכילים - אבן יסוד לחברה אינטלקטואלית. בדעה הרווחת בחברה הערבית כי "גידול ילדים הוא תפקיד המוטל בראש ובראשונה על כתפיה של האישה" אין היא רואה מגרעה. להפך, לאישה יש אופי וכישרון להיות הן אישה עובדת והן אם. העדינות והסבלנות היתירה הייחודיות לאישה הן יתרון, ואם היא מנצלת אותן ניצול נכון ואינה רואה בהן חולשה, היא תוכל להשפיע במידה רבה על גידול ילדיה ועל חינוכם, שפירושם השפעה על עיצוב אופייה של החברה העתידית. על הטענה שאם העסוקה בקריירה שלה לא תצליח בגידול ילדים, היא עונה שהדבר תלוי באיזו מידה היא עסוקה בקריירה שלה. על האישה העובדת לזכור שהיא קודם כול אם ושילדיה הקטנים תלויים בה וזקוקים לעצותיה ולנוכחותה לידם; אין להגזים בשעות עבודה מחוץ לבית אך גם לא לוותר על הקריירה ועל הזהות. לדעתה הקריירה של הבעל אינה חשובה מהקריירה של האישה, ואם בני הזוג מבינים זה את זה, לא תהיה סתירה או התנגשות ביניהן. לאישה הזכות לתפקד בחברה כמו הגבר. אישה עובדת זקוקה לתמיכת הבעל, לעידודו ולשיתוף פעולה מצדו בבית, שאם לא כן, חיי המשפחה קורסים או שהאישה קורסת. ג'יהאן, שלא כג'מל, נתקלה בהתנגדות מצד משפחתה להחלטתה להמשיך ללימודי תואר שני. בתחילה דחו בני משפחתה את הרעיון וטענו כי לאחר התואר הראשון עליה לחזור לכפר לעבוד כמורה, בעיניהם קריירה המתאימה לאישה ויכולה לקדם אותה. חלומה של ג'יהאן היה להמשיך להתקדם ו"להגיע רחוק". היא מספרת: "גדלתי בבית שמרני, אבל עם זאת תמכו הוריי בלימודי הבת. מגיל קטן אבא חינך אותי שאני הכול יכולה ושאין הבדל ביני לבין האחים שלי. לכן הופתעתי מדעתם שעליי להסתפק בלימודי התואר הראשון והחלטתי שלא לוותר. בסוף יכולתי להשיג את מטרתי דרך ניצול האמונה שלהם ש'הנשק הכי חזק של הבית הוא התעודה', כלומר לימודים אקדמיים". לדעת ג'יהאן, האישה היא חלק חשוב בחברה, במיוחד בחברה הערבית. החברה מטילה עליה הרבה אחריות הן בבית, בגידול ילדים ובכלכלת הבית, והן בחקלאות. בימינו חשוב שאישה תצא לעבוד. זכותה לפתח קריירה משלה ולהתקדם בחיים על פי יכולתה, רצונה ושאיפותיה. היא בעלת יכולת אינטלקטואלית לא מוגבלת, ולכן היא יכולה למלא תפקידים כמו הגבר. בניית קריירה אישית משלה, אין פירושה הריסת חיי המשפחה. להפך, היא מעלה את רמת החיים של המשפחה. שותפות מלאה ועידוד מצד בן הזוג תאפשר להתקדם בחיים ביתר קלות. שותפות פירושה עזרה במשק הבית ובגידול ילדים - דאגה לצורכיהם הפיזיים והחינוכיים. גם בן זוגה לעתיד מאמין שהאישה קובעת את גורלה בעצמה, שהיא חייבת לעמוד על שלה ועל זכותה להיות חלק חשוב ומכובד בחברה. לדעתה, אם האישה הערבייה תפסיק לראות בעצמה ישות חלשה ותעמוד על זכויותיה, היא תוכל להתקדם בחברה ולהוכיח שהיכולת האינטלקטואלית שלה שווה לזו של הגבר. עליה להיות מודעת לכך שהקריירה שלה חשובה לא פחות מהקריירה של הגבר. נכון שהדבר מחייב שותפות ועזרה מבן הזוג, אבל אין לוותר, במיוחד מפני שגבר בעל משפחה וילדים אינו יכול להצליח הן בחיי המשפחה והן בקריירה שלו אם לא יקבל את תמיכת האישה. שותפות מלאה בחיים מאפשרת לגבר ולאישה להתגבר על המכשולים ולהתקדם. על פי מחקרים, בחברה הערבית עמדות הגבר באשר לערכי המשפחה ולמעמד האישה שמרניות מעמדותיהן של הנשים. לכן הנשים הן החלוצות ביצירת התמורות בתחום השוויון בין המינים. על אף ההתקדמות והשיפור במעמד האישה הערבייה בישראל, הדרך למצב משביע רצון עדיין ארוכה, ויש צורך בהשקעה ובתכנון המתחשב בקצב הפנימי של החברה שיגביר את המודעות אצל האישה ויעניק לה הזדמנות להגדיר את בעיותיה ולהבהיר לעצמה ולחברה מהי מטרתה.
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
|