מרקו פולו נולד בעיר המדינה האיטלקית וונציה, בזמן שלאירופאים היה מידע מועט ביותר על האנשים והתרבויות של סין ומזרח אסיה. האירופאים שמעו על סין, אבל ידיעותיהם על אסיה היו קלושות בלבד, לא מעבר למה ששמעו על ג'ינגיס חאן ולוחמיו המונגולים, או ידיעות מיד שניה, מפי סוחרים, שערכו מסעות בטורקיה או במזרח התיכון.
במחצית שנת 1620, החליטו אביו של מרקו פולו, ניקולה פולו ודודו מאפיאו פולו, שהדרך הטובה ביותר ללמוד אודות סין תהיה לבקר בה. אחרי מסע ארוך ומייגע, הם נתקבלו בחצר השליט המונגולי, הקיסר קובלאי חאן (1215-1294), שמעולם לא פגש קודם אדם אירופאי. קובלאי חאן גילה התעניינות רבה בדברי השניים. הוא הציע להם לבקש מן האפיפיור לשגר לסין מיסיונרים, שיפיצו את הדת הנוצרית לבני העם הסיני וילמדו אותם את התרבות והספרות האירופית.
כאשר שבו שני האחים לביתם, בשנת 1269, לא האמינו אנשי ארצם לסיפוריהם ולא השכילו לתפוס את גודל המשמעות שנלוותה לדבריהם.
ב-1271 החליטו השניים לחזור לסין ובפעם הזאת לקחו עמם את בנו של ניקולה, הנער מרקו. הנער הצעיר התחבב על קובלאי חאן, שמינה אותו לשגריר ושלח אותו למשימות רבות בתוככי סין, טיבט ובורמה. כתוצאה מכך, זכה מרקו פולו לראות יותר ארצות באסיה מאשר כל אירופי לפניו. יחד עם אביו ודודו, הוא נשאר בסין למעלה מ-20 שנה, למד את השפות הסיניות ואת מנהגיה של אסיה ופגש בה עמים רבים ומגוונים.
כאשר שבו בני משפחת פולו לוונציה, בשנת 1295, הם נתקלו פעם נוספת באווירת החשדנות, שעוררו סיפוריהם אצל בני עמם, אבל אחרי שהפגינו מה שעלה בידם ללמוד בעת שהותם בסין, הותירו דבריהם רושם כביר על אנשי וונציה ומשפחת פולו זכתה לכבוד והוקרה רבים. הרבה מן הדברים שהביאו עמם מסין, הדהימו את רואיהם, כי מעולם לא נראו קודם לכן באירופה. מספרים גם שהם הביאו את הספגטי מסין לאיטליה.
הספר שכתב מרקו פולו "מסעותיו של מרקו פולו", הוא ספר המסעות המפורסם ביותר ובעל השפעה רבה בהיסטוריה, כי עושר הפרטים המרכיבים אותו, סיפקו לאירופים של תקופת ימי הביניים את הידע הבסיסי הראשון בקשר לסין ולשאר מדינות אסיה.
בשל קשיי המסעות היבשתיים, היה המסחר בין אירופה למזרח הרחוק איטי בהתפתחותו, אבל הדרך לקיומו נסללה, אחרי שמרקו פולו פירסם פרטים על דרך מסחרית שניתן להשתמש בה. המסעות שהוא ערך והגילויים שבאו בעקבותיהם, הרחיבו את אופקיהם של האירופים מעבר לכל דמיון אפשרי.
המסעות של כריסטופר קולומבוס, שנערכו מאתיים שנה מאוחר יותר, הושפעו מן התשוקה של אנשי תקופתו למצוא נתיב קצר וקל יותר, להגיע לאוצרותיה של סין.
