 |
ריכוז שמות ופעלים: |
מספר שמות או מספר פעלים באים בזה אחר זה בלא-חציצה או כמעט בלא-חציצה ביניהם מצד חלקי דיבור אחרים. אם השמות או הפעלים נרדפים פחות או יותר, מושגת על-ידי הריכוז הדגשה; אם אינם נרדפים, מובעת בדרך זו משמעות מיוחדת, שיש לקבעה בכל מקרה ומקרה על-פי התוכן וההקשר. והרי כמה דוגמאות:
ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה (בר' כה 34) – מצייר את עשו כאיש העשיה והפעולה, שאינו מרבה לחשוב ולהרהר.
ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמ' א 7) – נותן תמונה בולטת של הגידול המופלג של ישראל.
וילך ויברח וימלט (שמ"א יט 12) – מבליט את מהירות הפעולה.
ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל (שמ"ב א 12) – מדגיש את עומק הכאב באמצעות גיבוב הפעלים ואת גודל האסון באמצעות ריכוז השמות.
והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע (איוב א 1) – מטעים את צדקתו הבלתי-רגילה של איוב.
לעתים מאורגנים השמות לפי סדר מן הקל אל הכבד (הדרגה). בדרך זו מושגת הדגשה בעלת רושם חזק במיוחד. למשל:
לך לך מארצך וממולדתן ומבית אביך (בר' יב 1).
קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק (שם כב 2).
ויש שהשמות מסודרים כך, שיבליטו ניגוד (הניגוד מביע לעתים כוללות):
זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו (בר' ח 22).
ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן (יהושע ו 21).
ולא נעדר להם מן הקטן ועד הגדול ועד בנים ובנות (שמ"א ל 19).
|
שינוי סדר: |
הסדר הרגיל של המלים במשפט בסיפור המקראי הוא כמו, למשל, בבראשית ד 4: וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. אם כתוב אפוא בפסוק הבא ואל קין ואל מנחתו לא שעה, הרי שיש בכך משום שינוי הסדר המקובל. שינוי הסדר גורם בדרך-כלל להדגשת העומד בראש המשפט, ולפעמים גם – כמו במקרה זה – להבעת ניגוד.
ניגוד מובע על-ידי שינוי הסדר הרגיל גם בדוגמאות הבאות: לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (בר' כד 4-3), במקום: תלך אל ארצי ואל מולדתי. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב (שם כה 28), במקום: ותאהב רבקה את יעקב.
ההכוונה האלוהית של המאורעות מודגשת על-ידי סדר המלים במשפט: מה' יצא הדבר (שם כד 50), במקום: הדבר יצא מה'.
גודל הסבל מוטעם על-ידי הסדר במשפט: את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים (שם לא 42), במקום: אלהים ראה את עניי ואת יגיע כפי.
