ברוך בן נריה הסופר : קוים וזרמים בתולדות מחקר ההרכב הספרותי של ספר ירמיהו

ברבע הראשון של המאה הנוכחית מצאו להם מהלכים שלשה זרמים שונים בבעית ההשתלשלות הספרותית של ספר ירמיהו⁷.

זרם ראשון: דוהם העלה בראשית המאה את הרעיון, שיש בו בספר ירמיהו שלפנינו, נוסף לחזונות בקצב פיוטי, גם הרצאות בפרוזה בסגנון הספרות הדיטרונומיסטית מימי גלות בבל ולאחריה. הוא מניח שהנביא נשא משאו לעם בשפה שירית, ולכן שייכים החלקים הפיוטיים לנביא עצמו. ואילו ההרצאות בשפה פרוזאית מאוחרות הן ואינן משל ירמיהו.

מובינקל (Mowinckel) ⁸ נתן לשיטה זו פרוש קלאסי על ידי חלוקה שחילק את ספר ירמיהו לארבעה מקורות:

A. חזונות פיוטיים המזדהים עם המגילה, זוהי ה-Urrolle שהעתיק ברוך בן נריה מפי ירמיהו בשנה החמישית ליהויקים (ל"ו, לו).
B. הספורים הביוגרפיים על ירמיהו שנתחברו בידי ברוך בן נריה.
C. ההרצאות בסגנון דיטרונומיסטי.
D. הנבואות אל הגויים.

אסכולה זו, העובדת לפי אמות המידה של בקורת-ספרותית, Literary Criticism מקובלת על דעתם של חוקרים רבים. ראש המדברים שלה הוא רודולף (⁹Rudolph), שהרבה לעסוק בבאור ספר ירמיהו וייצג ניסוח מתון של אסכולה זו. (רודולף מרחיב את תחומו של מקור A ומכניס בתוכו את הנבואות אל הגויים. הוא משייך למקור B כתריסר פרקים).

זרם שני: של חוקרים, קרוב בדרכי עבודתו לשיטת המחקר הידועה בכינויה Form criticism, Gattungsforschung בני חבורה זו – קורניל, רובינזון, אייספלד¹⁰ (Cornill, Robinson, Eissfeldt) רואים דוקא בחלקי הפרוזה שבספרו היינו במקור C את הדברים המקוריים של הנביא. לדעתם נשא הנביא את משאו בע"פ בסגנון ההרצאה הפרוזאית, ואילו החלק שנמסר בקצב של שירה הוא נוסח שעובד בכתב לאחר מכן¹¹. אסכולה זו מניחה שהמגילה הראשונה כללה בעיקר את החומר של מקור C. בעלי דעה זו מצאו להם מספר תומכים, אך אין לה מספר תומכים כשל מצדדי זרם א'.

זרם שלישי בחקר דרכי חבורו של ירמיהו שייך לחוקרים סקנדינביים הדוגלים בשיטה המכונה Traditio historisk Metod. הללו סבורים שספרות ירמיהו, בדומה לכל הספרות הנבואית, התהלכה תחילה בקרב מסרנים בע"פ. רק עקב משבר החורבן הועלו הדברים על הכתב בימי גלות בבל ולאחריה. בני אסכולה זו (Nilsen, Birkenland) ¹² מתלבטים בהסבר הספורים על מעשי כתיבה בספר ירמיהו.

המחקר שהרבה לעסוק בכללות ופרטות של שיוך לשלשת המקורות על פי שיטת החלוקה ABC של מובינקל, יצא לבסוף בידים ריקות. נתברר שאין אף בידי אחת משלש השיטות הרווחות (על גווני הבינים שביניהם) להשיב תשובה בהירה לבעית דרכי החבור של ספר ירמיהו. לא נמצאה אמת מידה מוסמכת לקביעת הפרקים והקטעים השייכים למגילה הראשונה – Urrolle (ירמיהו ל"ו, לו)¹³. בייחוד נתעצמה הבקורת כלפי ההנחה על קיומו של המקור הדיטרונומיסטי C בספר ירמיהו. יתר על כן, קמו מספר חוקרים (Bright, Hyatt) ¹⁴ להוכיח שההרצאות בסגנון פרוזה בספר ירמיהו הן בעלות ייחוד עצמי שאינן תואמות לסגנון האסכולה הדיטרונומיסטית.

מקובל היה לייחס למקור B, היינו – לחיבור הביוגרפי של ברוך, כתריסר פרקים לפי הממעטים, וכעשרים ומעלה פרקים לפי המרבים¹⁵. אולם קמו מערערים על עצם ההנחה קיים בספר ירמיהו חיבור עצמאי של ברוך. מספר חוקרים, והבולטים ביניהם Rietzchell, ¹⁶Reventlow מטילים ספק בעצם קיום מקור ביוגרפי אמיתי בספר ירמיהו המבוסס על ספורו של עד ראיה.

בכך הלך והתמוטט כל הבנין המדעי שבנו חוקרים במשך שני דורות, להבנת דרכי השתלשלות חיבור ספר ירמיהו, הדיון המדעי המודרני התדרדר, ובלשונו של רוונטלוב¹⁷ לתוך מבוא סתום (in einer Sackgasse).

לכאורה מפליא הדבר, למה תהא בעיית המסירה Uberlieferungsprobleme של ספר ירמיהו מנויה על הבעיות הספרותיות הקשות ביותר שבכל המדע המקראי. הרי נשתמרו בירמיהו יותר מאשר בכל ספר אחר ידיעות על הספרים והמגילות שכתב ירמיהו, ועם כל זאת הסתבך המחקר הסתבכות כזו, עד שאפשר להחיל עליו את המאמר: "יוסיף דעת-יוסיף מכאוב".

המסקנה היוצאת היא שאמות-המידה של בקורת ספרותית עיונית, ונתוחים אידיאולוגיים יש בהם לפי עצם אופיים הרבה מן הסובייקטיביות, ועלולים, כאמור לעיל, להסתבך בהם. ולכן אנסה כאן לעיין בספרות הביוגרפית של ירמיהו, בעיקר כפרק בתולדות הספרות הביוגרפית בימי קדם, היינו: באיזו מידה תואמת ספרות זו בירמיהו את דרכי צמיחתה של ספרות ביוגרפית בכללותה.

כיוצא בזה נעמוד על דמותו ומעשיו של ברוך בן-נריה הסופר, בהשוואה עם המנהגים והטכניקה בענייני חבור והעתקות טכסטים ספרותיים של סופרי אשור ובבל¹⁸.

הערות שוליים:
7. המחקר המודרני של ההרכב הספרותי בספר ירמיהו מתחיל עם ביאורו של B. Duhm, Das Buch Jeremia, 1901 ראה במיוחד בהקדמה לבאורו. (להלן בקצור Duhm באורו לירמיהו). על תולדות מחקר בעיה זו ראה: G. Fohrer, Neuere Literatur zur at, lichen Prophetie, Theologische Rundschau, 1951; 10 Jahre Literatur zur at. lichen Prophetie (1951-1960), ThR, 250-261. ראה סכומים על תולדות המחקר של בעית חבור ספר ירמיהו גם C. Rietzschel, Das Problem der Urrolle 1966 (להלן בקצור Rietzchel-Urrolle) וכן H. Graf Reventlow, Gattung unf Uberlieferung in der Tempelrede Jeremias. Zeitchrift Alttestamentliche Wissenschaft, 81 1969, 315-352.
8. S. Mowinckel, Zur Komposition des Buches Jeremia, 1914; Prophecy and Tradition, Olso 1946
9. (להלן בקצור, Rudolph באורו לירמיהו) – W. Rudolph, Jeremia (1968)
10. ראה, C.H. Cornill, Das Buch Jeremia Leipzig 1905. H.W. Robinson; Baruchs Roll, ZAW, 42. (1924) 209-221. O. Eissfeldt, Einleitung in das Alte Testament3, 1964, 474.
11. נראה לי שקשה לתחום תחומים לנביא ולקבוע לו רק דרך בטוי אחת של משורר או של פרוזאי. יש להניח שהנביאים השתמשו בדרכי הבעה שונות.
12. ראה, H. Birkeland Zum hebraischen Traditionswesen, 1938, E. Nielsen, Oral Tradition, 1954
13. בעיית המגילה הראשונה ה-Urrolle של ירמיהו לא נפתרה עדיין פתרון המתקבל על דעת הכל. (ראה Bright באורו לירמיהו). רעיון מעניין העלה A. Baumann במאמרו, Urrolle und Fasttag, ZAW, 80 (1968) 35-371 הסובר שאלה הם דברים שנאמרו בימי צום.
14. ראה J. Bright, The Date of the Prose Sermons of Jeremia, JBL (1951), 15ff; J.P. Hyatt, The Deuteronimic Edition of Jeremiah, Vanderbilt Studies in the Humanities I, 1951, 71ff.
15. Rudolph בביאורו לירמיהו בהקדמה עמ' XV-XVI.
16. עיין Reventlow: Tempelrede; Rietzehel – Urrolle.
17. שם Reventlow: Tempelrede, 324.
18. יש בכך משום הענות להצעה שהציע W.W. Hallo הממליץ על עריכת מחקר השוואתי לפי שיטה זו. הוא אומר: "in the area of literary techniques, the evidence from the literate neighibours of ancient Israel is not only relevant to the biblical problems, but also enjoys a scholarly consensus based on a maximum of facts and a minimum of theories." W.W. Hallo – New Viewpoints on Cuneiform Literature, Israel Exploration Journal (IEJ), 12 (1962) 17 נראה לי שאפשר לומר שבמידה שמצליחים לגלות חוקים כלל אנושיים על דרכי גילוייה של האישיות היוצרת, אפשר להשתמש בהם גם להסברת ענייני מקרא. אמנם יש בנביאים קוי ייחוד אידיאולוגיים שאין משלם אצל תרבויות אחרות. אולם דרכי הכתיבה, צורת ההופעה של איש הרוח, היחסים של תלמידים לאישיות החריזמטית, התמורות החלות בתרבויות השונות במנהגי עלום-שם או ידוע-השם של המחבר היוצר – כל אלה הם נחלת האנושות הכללית ומותר להשתמש בהם גם לשם הבנת ענייני מקרא וספרות נבואית.