אֲבִיר הוא כינוי פיוטי לה' - שם עצם ושם תואר של ה', הבא בצירוף 'אביר יעקב' (בראשית מט 24, ישעיהו מט 26; ס 16; תהלים קלב 2, 5) או 'אביר ישראל' (ישעיהו א 24).

הצירוף מביע אדנות ורוממות.

כאשר מופיע השימוש אביר ביחס לאדם או לבהמה (בדרך כלל לשור) - הוא מנוקד באופן שונה: אַבִּיר.

אביר בא בהוראת רם, נכבד, ולכן נקראו אנשים גאים ורמי-לב בשם 'אבירי-לב', וקצין נקרא בשם 'אביר הרועים'.

מוצא השם מהמילים אבר ואברה, שמשמעותם כנף.

 

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok