|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חייםעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גוף האדם > רבייה והתפתחות |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
כל העוברים מתפתחים מביצית מופרית. אבל איפה נמצאים הביצית הזו והעובר שמתפתח ממנה? אצל בעלי חיים מסוימים הם נמצאים במים ואצל אחרים - ביבשה. במקרים מסוימים הם חבויים עמוק בתוך גוף האם, ובמקרים אחרים הם נמצאים מחוצה לו. בכל המקרים זוכה העובר במהלך התפתחותו לאספקה של מזון ושל חמצן. חומרי פסולת מסולקים ממנו, והוא מוגן מפני התייבשות ומפני פגיעות.
העוברים של רוב בעלי החיים מתפתחים מחוץ לגוף האם, בתוך ביצים. הביצים הן למעשה ביציות שמטילה האם, והן עשירות בחומרי מזון. לעתים האם מטילה את הביצים תחילה, והזכר מפרה אותן לאחר מכן (הפריה חיצונית). כזה המצב אצל רוב חסרי החוליות הימיים, אצל הדגים ואצל הדו-חיים. לעתים נעשית ההטלה לאחר ההזדווגות וההפריה, שמתרחשות בתוך גופה של הנקבה. כך הוא הדבר אצל העופות ואצל הזוחלים. מידע נוסף בפריט הפריה, הפריה חיצונית והפריה פנימית. נסתכל על ביצת התרנגולת שכולנו מכירים. ממה היא מורכבת? החומר הצהוב שבמרכז הוא החלמון, והוא עשיר בחלבונים ובשומנים. העובר המתפתח ניזון מהחלמון, ובאופן כללי אפשר לומר שככל שמשך התפתחותו של העובר בביצה ארוך יותר, הביצה מכילה כמות גדולה יותר של חלמון. ביצת התרנגולת מכילה גם חלבון. חומר לבנבן זה מכיל חלבונים ומשמש גם מאגר מים. בתוך ביצת התרנגולת המכילה עובר ישנם קרומים דקים שביניהם מצוי נוזל. כמו כן מוקפת הביצה בקליפה. הנוזל והקליפה מגינים על העוברים מפני התייבשות ומפני פגיעות. כלי דם מעבירים אל העובר מזון וחמצן ומסלקים ממנו פחמן דו-חמצני ופסולת. ביצים ועוברים שמתפתחים מחוץ לגוף האם, חשופים לסכנות רבות. הימצאותם של טורפים, רמות חמצן נמוכות או טמפרטורה לא מתאימה - כל אלה יכולים לפגוע בביצים ובהתפתחות העובר שבתוכן.
ישנם בעלי חיים שההפריה נעשית אצלם בתוך גופה של האם (מידע נוסף בפריט הפריה, הפריה פנימית), וגם העובר מתפתח שם. דבר זה קורה אצל היונקים, ואצל מינים אחדים של דגים, של דו-חיים ושל זוחלים. כשהעובר מתפתח בתוך הגוף, הוא זוכה לליווי צמוד של האם במשך כל תקופת ההתפתחות העוברית: הוא ניזון ממנה, מקבל את חום גופה וזוכה למחסה. כיצד מתפתח העובר בתוך גוף האם? נתמקד בעוברי היונקים. ההתפתחות העוברית מתחילה כבר במקום ההפריה - בצינור הביצים (שנקרא אצל האישה - "חצוצרה"). החלוקות הראשונות של הזיגוטה מתרחשות תוך כדי נדידתה מהחצוצרה אל הרחם. כשהעובר מגיע אל הרחם, הוא מורכב כבר ממספר תאים. בתחילה העובר צף לו באופן חופשי בחלל הרחם. בשלב הבא הוא נצמד לרירית הרחם ושולח אליה שלוחות, שנראות כמו שורשים. שלב זה נקרא "השרשה", ובאמצעותו נקלט העובר בתוך רירית הרחם. מרגע זה הנקבה "בהריון". העוברים של רוב היונקים, ובכללם עוברי האדם, מתפתחים הודות לאיבר מיוחד שנקרא "שליה". השליה נוצרת הן מתאים של העובר והן מתאים שמקורם ברחם האם. יש לשליה צד אימהי וצד עוברי המופרדים ביניהם. בכל צד זורם דם, וחומרים יכולים לעבור מצד לצד, מן הדם שבצד האימהי לדם שבצד העוברי ולהפך. שני סוגי הדם אינם מתערבבים זה בזה לעולם. חמצן ומזון עוברים מהאם אל העובר; פחמן דו-חמצני וחומרי פסולת עוברים בכיוון ההפוך, מהעובר אל האם. השליה מתפקדת, אם כן, כריאות, כמערכת עיכול, כמערכת הפרשה והיא גם מפרישה הורמונים, שמאפשרים את המשך ההריון. השליה מסננת את החומרים שעוברים מצד לצד. היא אינה מאפשרת, למשל, לרוב החיידקים והנגיפים לעבור מדם האם לדם העובר. לעומת זאת, רעלים המצויים בדם האם שמקורם בסמים, באלכוהול או בסיגריות, יכולים לחצות את השליה ולפגוע בעובר. העובר מחובר לשליה באמצעות חבל הטבור.
ישנם יונקים שמתחילים את התפתחותם העוברית בתוך גופה של האם, אך לאחר זמן קצר הם יוצאים החוצה וממשיכים להתפתח בתוך כיס המצוי על בטנה של האם. אלה נקראים "יונקי כיס", ועמם נימנים הקנגורו, הקואלה ואחרים. העובר שמגיח מתוך הרחם הוא זעיר ממש, וכל גודלו כגודל הזרת שלנו! הוא אינו מפותח (יחסית ליונקים אחרים), ואפשר לומר שהוא נולד "לא גמור". היצור הזערורי מטפס לתוך הכיס של האם, נצמד שם לפטמה ויונק חלב. כשהוא גדל קצת, הוא מתחיל להציץ מן הכיס אל העולם ו"צולל" לתוכו בחזרה כשהוא רעב. הוא נושם אוויר באמצעות ריאותיו, והפרשותיו מסולקות על ידי אמו, שמלקקת אותן. הקנגורו הקטן אינו ממהר לעזוב את הכיס החם והמוגן, שהוא גם יופי של טרמפולינה. רק כאשר נולד לו אח קטן, אמו מסלקת אותו כדי לפנות את הכיס לדייר החדש.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |