למידה : התניה אופרנטית - עיצוב התנהגות מחברות: ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן

חזרה3

כלבים מנחים עיוורים, מאתרים סמים או חומרי נפץ, דולפינים מצמידים מוקשים לדופן של צוללת... בוודאי שמעתם על אלה ועל בעלי-חיים אחרים, היודעים לבצע פעולות מיוחדות. איך הם לומדים לבצע פעולות כאלה? ואיך, למשל, מאלפים כלב לשמש כלב נחייה? האם יש הבדל בין תהליך זה לבין תהליך השינוי בהתנהגותו של ילד המפריע למורה בכיתה להתנהגות לא מפריעה? ואם כן - מהו ההבדל?

המורכות של התהליך

חשבו על כך: מה קשה יותר ללמד דב - לרקוד טנגו או ללחוץ על דוושה, כדי לקבל מזון? התשובה היא: לרקוד טנגו, והסיבה היא המורכבות של תהליך הלמידה. אם כן, ההבדל בין תהליכי הלמידה האלה הוא במורכבות שלהם. ככל שהתהליך מורכב יותר, כך קשה יותר ליצור את הקשר האסוציאטיבי בין התגובה לבין החיזוק.

כדי להוביל את הלומדים לבצע את ההתנהגות (התגובה) המורכבת הרצויה, צריך לחלק אותה לשלבים, ולפני ביצוע של שלב חדש, על הלומדים לבצע את השלב הקודם שרכשו. ואיך נגרום ללומדים לבצע כל שלב? - באמצעות החיזוקים השונים. כך, באופן הדרגתי, הלומדים צועדים לעבר השגת המטרה: רכישת ההתנהגות המורכבת כולה.

תהליך זה נקרא עיצוב התנהגות, וכפי שהוגדר בספר:
"למידה בה ניתנים חיזוקים על תגובות חלקיות המרכיבות את ההתנהגות הרצויה".