 |
|
 |
|
הספרות העברית בארץ-ישראל : שנות השבעים
מחבר:
ד"ר אורציון ברתנא
|
|
 |
|
 |
|
 |
בשנות ה-70 מקבל השוני שחל בשירה הישראלית בשנות ה-50, צורה חדשה, מורכבת יותר. המאבק לגילויי מערביות, שקודם ניהלו נתן זך, בעיקר בצורה של התקפה מתמדת על שירת נתן אלתרמן, משנה כיוון. בכתב העת "עכשיו", שהפך ביתם של חלק ממשוררי "לקראת", ובו התנהלה המלחמה להכנסת האסתטיקה והערכים של ספרות מערבית אל הספרות הישראלית, צומחת קבוצה של משוררים חדשים, ובראשם יונה וולך, יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר.
שני הראשונים בעיקר מגלים מחדש את הפיגורטיביות בשירה, את הדמיון ואת האופי הניסיוני שיש ללשון השירה. חלק משירתם נשאר ניסיון של זמנו. חלק אחר השפיע על מהלכי השירה הישראלית. משוררים אלה, לצד משוררים אחרים ושונים, ותיקים כמו דן פגיס ואורי ברנשטיין, וצעירים כמו משה סרטל ורחל חלפי, יוצרים שירה ישראלית חדשה, רבת פנים, משנות ה-70 ואילך. מצד אחד, תופעה זו חיובית בתרומתה לשירה מורכבת יותר, שבה קולות רבים וכיוונים רבים. מצד שני, זהו חלק מן הנתק ההולך ונוצר, מכאן והלאה, בין השירה לבין הקורא.
* ד"ר אורציון ברתנא - משורר, סופר, חוקר ספרות, יו"ר אגודת הסופרים בישראל.
לפריט הקודם
|
