הביוגיאוגרפיה של ישראל

ישנו כלל ביוגיאוגרפי חשוב האומר כי עושר המינים ליחידת שטח גדל ככל שמתקרבים לקו המשווה. לכלל זה ישנם חריגים, ואחד מהם הוא ארץ ישראל, המקיימת עושר מינים מופלא.

מספר המינים של עופות ושל יונקים בארץ גדול בהרבה מהצפוי בשטח כה קטן, בקווי הרוחב של ישראל.

מקור: לא ידוע

עוד מימי עידן הקרח ...

עד לפני כעשרת אלפים שנה היה כדור הארץ נתון בתקופת קרח. במשך כמה עשרות אלפי שנים כיסו קרחונים חלקים נרחבים בצפון אסיה ואירופה ובצפון אמריקה. ישראל לא הייתה מכוסה בקרח, אך שרר בה מזג אוויר קריר וגשום יותר מאשר כיום. בזכות זה, יכלו להתקיים כאן מיני בעלי חיים האוהבים קור כגון האייל האדמוני, עז הבר והקרנף השעיר. הסנאי הזהוב המצוי כיום רק בחרמון חי בתקופת הקרח גם בכרמל, האוגר הזהוב שניתן למצאו כיום רק בסוריה היה מצוי אז במישור החוף. העדרה של רצועת המדבריות הקיימת בימינו ומפרידה בין מרכז אפריקה לישראל אפשר למינים כגון בובל (סוג של אנטילופה) וזברה ים תיכונית (מין נכחד) להגיע מאפריקה לישראל. בתקופת הקרח אזורנו היה שופע מים מה שאפשר אפילו להיפופוטמים להתקיים כאן. אולי – לחיות?

ההתייבשות שבאה לאחר סוף תקופת הקרח, הפכה את ישראל מקום מתאים למינים מדבריים ולשוכני חולות רבים, שחדרו לכאן ממצריים דרך סיני. הנילוס היה עשוי להיות אמנם מכשול להתפשטותם מזרחה של מספר מינים שוכני חולות, אך שינויים באפיקי הזרימה שלו והתייבשות של אפיקים בדלתא לפני כמה מאות שנים היו אולי הגורם שאפשר חדירת מינים כאלו לארץ.

השפעות של גורמים גיאוגרפיים, גיאולוגיים ואקלימיים

1. מיקומה של ישראל

ישראל מצויה בצומת בין יבשות אפריקה, אירופה ואסיה (אירואסיה). בתקופות קדומות (עד לפני כעשרים מיליוני שנים) היו יבשות אלה מופרדות זו מזו, ובעלי חיים שונים התפתחו בכל אחת מהן בנפרד.

עם חיבור היבשות הפכה ישראל לגשר ביניהן במיקומה בין שני גושי יבשה אלו. החיבור היבשתי איפשר למינים אפריקאים להתפשט צפונה, ולמינים אירופאים ואסיאתים לחדור דרומה לאפריקה. בנוסף מאפשר הגשר היבשתי למספר גדול של מיני עופות לנצל את ישראל כנתיב נדידה בדרכן מאפריקה לאירופה ולאסיה באביב, ובחזרה לאפריקה בעונת הסתיו.

2. אקלים

בישראל מתקיימים מספר טיפוסי אקלים, המאפשרים קיום של מגוון מינים גדול. מינים השונים מאוד זה מזה בדרישותיהם האקולוגיות יכולים למצוא את התנאים המתאימים להם. כך למשל ניתן למצוא בארץ מינים של בעלי חיים אוהבי קור המגיעים אלינו מאירופה הקרה, ומתקיימים באזור החרמון והגליל העליון. מנגד נוכל למצוא מינים אוהבי חום ויובש המגיעים אלינו מאפריקה ומתקיימים אצלנו במדבריות של דרום הארץ ולאורך בקעת הירדן. בחלק גדול של הארץ האקלים הוא ים תיכוני (מצפון הארץ ועד מרכזה), המאופיין בחורף קצר, גשום אך לא קר מאוד, ובקיץ ארוך, חם ויבש. אך ניתן גם למצוא באזורנו גומחות טרופיות בעיקר לאורך צפון נהר הירדן. גומחות אלו מאופיינות במים מתוקים ובטמפרטורות גבוהות.

לכל מין צמח או מין בעל חיים ישנן דרישות מיוחדות לגבי תנאי בית הגידול. היות ואזורנו עשיר בבתי גידול שונים מינים רבים עשויים למצוא פה בדיוק את התנאים המתאימים להם.

3. קרקע

מגוון הקרקעות הרב במיוחד בישראל (קרקעות כבדות, קלות וחוליות, וכן אזורי סלעים ומקווי מים) מגדיל את השונות בבתי הגידול, ויוצר נישות אקולוגיות מרובות.

ידועים בישראל שלושה טיפוסים עיקריים של צמחייה:

צמחייה ים תיכונית, המצויה בעיקר באזורי ההר בצפון הארץ ובמרכזה. צמחיה אירנו-טורנית (על שם אירן והערבות מצפון לה במערב אסיה, בארצות כמו אוזבקיסטן טורקמניסטן וקזחסטן), הקיימת בארץ לאורך השוליים המזרחיים של שדרת ההר המרכזית, בצפון הנגב ובהר הנגב. וצמחיה מדברית המצויה בנגב, בערבה ובחולות מישור החוף.

4. השפעת האדם

פעילות האדם יוצרת סביבות חדשות ומשנה סביבות קיימות. רוב מיני בעלי החיים נפגעים משינויים אלו בגלל העלמות או צמצום השטח של בית הגידול הטבעי. אך ישנם מינים מסוימים כדוגמת הצופית, התן הזהוב והעורב האפור היוצאים נשכרים מפעילות האדם. הצופית הניזונה מצוף, מרחיבה את תחום מחייתה בזכות שתילה של צמחי נוי בעלי פרחים בכל אזורי הארץ. העורב האפור והתן הזהוב, הניזונים משיירי פסולת ואשפה כמקור מזון קל להשגה, יכולים להתקיים בסמוך לכל ישוב אדם ללא קשר לתנאי הסביבה הטבעיים באזור.

האדם גם הכניס לישראל באופן מודע או שלא במודע בעלי חיים וצמחים מאזורים שונים בעולם. דוגמאות לכך היא הנוטריה, שמקורה בדרום אמריקה והובאה לישראל למטרות כלכליות של ייצור פרווה,והשיטה הכחלחלה, עץ נוי אוסטרלי, המתפשט כיום בכל רחבי הארץ.

כל הגורמים הללו חוברים יחדיו והתוצאה היא מגוון אדיר של כ- 90 מיני זוחלים, 100 מיני יונקים ולמעלה מ- 500 מינים שונים של עופות. לכאורה נראה כאילו מספרים אלו אינם גבוהים במיוחד אך השוואה זריזה למקומות אחרים בעולם תגלה שהמספרים גבוהים למדי. לדוגמה, בישראל מצויים כ- 500 מיני ציפורים לעומת 489 ציפורים באנגליה המתפרשת על שטח גדול פי שמונה ממדינת ישראל.

תפוצת בעלי החיים והצמחים המצויים בישראל

אך לצערנו, אליה וקוץ בה. העובדה שישראל היא צומת ראשית וקל להגיע ממנה ואליה, יוצרת מצב שפרט אולי למריון החולות ולשנונית באר-שבע, אין בארץ חולייתני יבשה אנדמיים כלומר כאלה שמצויים רק בה ולא באף מקום אחר.

גור של מריון חולות. מקור: לא ידוע

קרוב לוודאי שרוב בעלי החיים המצויים בארץ, לא התפתחו אצלנו, אלא הגיעו לכאן ממקום אחר. מקומות כאלה יכולים להיות באזורים קרים יותר באסיה ובאירופה, משם מגיעים אלינו. למשל טריטון הפסים, הזרזיר המצוי והדלק, וישנם אפילו כאלה שניתן לראותם רק בחרמון כגון צפע החרמון או הסנאי הזהוב. מינים שמגיעים אלינו מהאזור האירנו טוראני הם למשל הקזרקה או שועל הצוקים. הצופית הגיעה אלינו מאפריקה כמו גם גירית הדבש, הכחל ושפן הסלע. גם האזורים הטרופיים של אסיה תרמו למגוון המינים בארץ ומשם הגיעו אלינו מינים כגון חתול הביצה, הדרבן ולבן החזה. מינים של בעלי חיים מדבריים הגיעו לדרום הארץ ממדבריות הסהרה וחצי האי ערב, ויישבו את אזורי המדבר. חלק מהמינים הללו התפשט צפונה, דרך חולות החוף – למשל גרביל החולות, שנונית החולות, והישימונית המצויה.

חולות מישור החוף הם בית גידול מעניין כיוון שהאקלים השורר בהם וכמות הגשם דומים לתנאים השוררים בחבל הים תיכוני, אבל תכונות הקרקע החולית, בעיקר החלחול הרב של המים בה, גורם לכך שמעט מאוד מים זמינים לצמחים, כך נוצרת סביבה שמתאימה במיוחד לבעלי חיים מדבריים.

כיוון שבישראל יכול כמעט כל מין של בעל חיים למצוא סביבה שתתאים לו, ניתן למצוא כאן מצד אחד מינים המקפידים הקפדה יתרה על תנאי מחייתם (כמו צב היבשה המדברי שלעולם יימצא במדבר חולי בלבד), ומצד שני מינים שדרישותיהם מהסביבה כוללניות מאוד ולכן ניתן למצוא אותם כמעט כל מקום על פני כדור הארץ, כמו השועל המצוי או התנשמת.

אפשר לסכם ולומר כי המגוון הגדול של תנאי קרקע, אקלים וצמחייה מאפשר למינים רבים מאוד לחיות כאן. זה לא עניין של מה בכך.

מקור: לא ידוע