המנורה- האם היו הקנים מעוגלים?

שיטת הקנים ישרים

גדולי הראשונים – רש"י והרמב"ם – סבורים שהקנים היו ישרים:

רש"י, שמות כה לב:

"יוצאים מצדיה: לכאן ולכאן באלכסון, נמשכים ועולין עד כנגד גבהה של מנורה"

רבי אברהם בן הרמב"ם, בפירוש על התורה:

"וששה קנים: הקנים (כמו) ענפים נמשכים מגופה של מנורה לצד ראשה בישר, כמו שצייר אותה אבא מארי ז"ל, לא בעיגול, כמו שצייר אותה זולתו".

בדורות האחרונים קם תומך נלהב לגישה זו - הרבי מלובביץ':

"מהנכון להחזיר עטרה ליושנה - לצייר את מנורת המשכן והמקדש כשקניה באלכסון, כדעת רש"י והרמב"ם, ועל-פי-זה יש מקום לומר שגם החנוכיות כדאי לעשות קניהן באלכסון. ולמה לשנות בגוף המנורה שקניה היו ביושר ולא כחצי עיגול".

קיימים ממצאים ארכיאולוגיים התומכים בגישה זו, אך מתקופה מאוחרת יחסית.

שיטת הקנים המעוגלים:

הציורים הנפוצים – מציירים מנורה עגולה. כזו היא גם העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר שבידינו על צורת המנורה (כפי שהונצחה על גבי מטבע של 10 אג' בימינו).

סבורים כי מנורה זו, ממטבע של אחרון מלכי בית חשמונאי, נעשתה בדמות מנורת-המקדש החשמונאית. עדות נוספת היא המנורה מן הבית השרוף. בתמונה זו מופיעים באופן סכמטי הכפתורים ופרחים אם כי לכל אורך הקנה ולא רק במקומות מסויימים. וכמובן – המנורה בקשת טיטוס, שתידון מיד בהקשר לבסיס המנורה.

קשת טיטוס ובסיס המנורה

בבבלי מנחות (כב ע"ב) מתוארת המנורה במפורש כבעלת רגליים אך לא נאמר כמה.

רש"י, בפירושו לשמות כה ל"א כותב:

'ושלושה רגלים יוצאין הימנה'

וכמותו גם רמב"ם, בהלכות בית הבחירה ג ב:

'ושלושה רגלים היו לה'.

מנורה בעלת שלוש רגליים מופיעה בציורים רבים מן המאה הראשונה לספירה והלאה.

תיאור זה אינו מתיישב עם תמונה המנורה שבקשת טיטוס. בתמונות נראים עבדים רבים נושאים שלל שבתוכו כלים מבית המקדש. במרכז בולטת המנורה. ההנחה היא שהאמנים שייצרו את הקשת חזו במאורע ההיסטורי ומיצגים אותו נאמנה.

כאן מופיעה המנורה כבעלת בסיס מאסיבי במיוחד, שגודלו אינו פרופורצינלי למידות המנורה מבחינה אסטתית ואינו מתאים למידותיה עפ"י חז"ל (מנחות שם) הקובעים שהחלק התחתון קטן מהעליון (8 מתוך 18 טפחים) ואילו בקשת טיטוס גדול החלק התחתון מהעליון.

יתרה מכך, על הבסיס חקוקות דמויות דרקונים שחז"ל ראו בהם עבודה זרה (משנה ע"ז ג ג: 'המוצא כלים ועליהם ... צורת דרקון יוליכם לים המלח') וסמלי נשר של השלטון הרומי. תיאור זה גם אינו מתאים למנורה שעל המטבע של מתתיהו אניטגונוס, ולשאר הממצא הארכיאולוגי היהודי, אפילו מרומא ומאותה תקופה.

למרות זאת, דווקא מנורה זו נתקבלה כסמלה של מדינת ישראל. ואכן היא זכתה להתנגדויות רבות, כמו למשל זו של הרב הראשי דאז, הרב יצחק הרצוג:

'לא טוב עושה ממשלתנו היום הזה כשזכינו שוב לאורה של ציון המסומלת במנורה, שהיא מחקה דווקא את תמונת המנורה שבקשת טיטוס, אשר כנראה חלו בה ידי זרים, ושאינה כולה על טהרת הקודש...'

לקריאה נוספת: דניאל שפרבר, 'לתולדות מנורת בית המקדש', מנהגי ישראל ה, קעא-רד.

התפרסם במוסף שבת, מקור ראשון