אזור חלוצה שבנגב הוא אזור החולות הרציף הגדול ביותר בארץ. למעשה, הוא מהווה את המשכם המזרחי של חולות צפון סיני, וקשה לקבוע גבול ברור בין שני האזורים.
 |
מקור החול ותפוצתו |
מקור החול באזור חלוצה הוא בבליית הרי הגרניט במזרח אפריקה. חומר הבליה הוסע על-ידי הנילוס אל הים התיכון, (תהליך שנפסק עם בניית סכר אסואן), נפלט אל הים, והובל בכוח זרמים לאורך חופי ארצנו. מאזור החוף הוסע החול בעזרת הרוח אל פנים הארץ. בצפון אזור חלוצה מצויים חולות מיוצבים, ופני השטח גליים. ככל שמתרחקים מהחוף לכיוון דרום ולכיוון מערב הופכים החולות לחולות נודדים שיוצרים דיונות סיף מוארכות.
|
קרקע חולית בחלוצה |
הקרקעות החוליות עשויות מגרגרים גסים ובשל כך קל למים לחלחל דרכן ולחדור לעומק רב תוך שהם שוטפים אותן ממלחים. כיוון שהמים נאגרים בעומק רב, חייבים הצמחים החיים בקרקעות אלה להיות בעלי מערכת שורשים עמוקה במיוחד .
בשל איסור על רעיית עדרים באזור חלוצה מכוסים שטחי החולות בצמחייה עשירה, יחסית לאזור מדברי. קיומה של צמחייה טבעית או חקלאית בקרקע החולית מגן על הקרקע מפני סחיפה והסעה ותורם לייצובה.
את השטחים החוליים ניתן לנצל לגידולים חקלאיים רק לאחר עיבוד מתאים. כיום משתמשים בשיטות טכנולוגיות חדישות, כמו למשל השקיה בטפטוף תוך החדרת חומרי מזון מומסים במים . יתרונן של קרקעות אלה הוא הקלות שבה ניתן לשטוף אותן - דבר המאפשר שימוש במי השקיה מליחים ללא חשש מפני הצטברות מלח בקרקע.
