המקור החשוב ביותר למים הם המשקעים. כאשר כמותם דלה, כפי שקורה בנגב, יש חשיבות גדולה ביותר "לתפוס" אותם ולהזרימם אל היישובים, אל השדות ואל מפעלי התעשייה.
 |
מי תהום |
חלק ממי הגשמים מחלחל לתוך הקרקע ונאגר מתחת לפני הקרקע. מים אלו מכונים מי תהום. במרחבי הנגב פזורים כמה מאגרים של מי תהום. חלקם מכילים כמויות גדולות של מים המנוצלים לצורכי האוכלוסייה באזור. איכות המים שונה ממאגר למאגר.
אחד המאגרים הגדולים הוא מאגר תת-קרקעי שנמצא באזור הר הנגב. זהו מאגר של מים מליחים. כיום מנוצלים מים אלו לחקלאות. במושב ניצני סיני, למשל, מגדלים בעזרתם דגים, וברביבים משקים באמצעותם גידולים שונים.
|
מי הנגר העיליים |
מי הנגר הם המים הזורמים על פני השטח. לעתים הופכים מי הנגר בנגב לשיטפונות וסוחפים איתם את כל העומד בדרכם: קרקע, סלעים ואף כבישים ומכוניות.
כיום בונים במרחבי הנגב מאגרים לתפיסת מי השיטפונות. על נחל הבשור, למשל, הוקמו מאגרים אחדים המאפשרים לאגור את המים ולנצלם לפני הישפכם לים.
מי הנגר העילי משמשים בעיקר לצורכי חקלאות ומנוצלים, בין השאר, גם לנטיעות:
הקרן הקיימת לישראל מבצעת נטיעות בנגב במטרה למנוע תהליכי מידבור, ומי הנגר העילי מנוצלים להשקיית העצים.
