משורר עברי בספרד של ימי הביניים, חי בשנים 1247 - 1298. נולד וחי בטולדו שבקסטיליה, שהייתה אז מרכז תרבות בספרד הנוצרית. המשוררים באותה תקופה שימשו מעין אנשי יחסי ציבור של בעלי ההשפעה והממון, ואף זכו בתגמולים נאים על כך. כבר בנעוריו חיבר שירים לכבוד הנדיבים ושיבחם, ובתמורה התלווה אליהם במסעותיהם והתקרב באמצעותם לחצר המלך. במהלך השנים סיגל לעצמו את אורח חייה של יהדות טולדו העשירה: הקפיד בשמירת תורה ומצוות, ויחד עם זאת היה מעורב בחיי החברה הלא יהודית.

מאוחר יותר חלה תפנית ביחס השלטונות אל היהודים: פטרונו של אבולעפיה הוצא להורג באכזריות, והמשורר כתב קינה על איש חסדו שלא המיר דתו ומת על קידוש השם. המשורר עצמו נשלח למאסר יחד עם רוב הנכבדים היהודיים בקאסטיליה ב-1281. שירי בית-הסוהר שלו מצטיינים ברצינות שלא הייתה בם קודם. משנודע לו שלא יומת, כתב שירים רבים המבטאים מצוקה ותקווה כאחת. נסיבות שחרורו מהכלא אינן ידועות.

אבולעפיה חיבר למעלה מאלף שירים, חלקם קובצו על ידו בספרו "גן המשלים והחידות". בראש כל שיר צרף כתובת המסבירה את נסיבות כתיבתו. בהשוואה למשוררי ספרד המוסלמית מהם הושפע, הצטיינה שירתו בפשטות ובלשון רהוטה. השימוש שעשה בלשון המשנה והתלמוד, בנוסף לשפה המקראית, רעננה את שירתו והרחיבה את אפשרויותיה. בתקופה שבה השתדלו משוררים לטשטש את הגוון האינדיבידואלי של שיריהם, ופנו לשירה לאומית, שירתו ביטאה את רחשי ליבו, והיא מפתיעה ביושרה ובכנותה.