משורר ומספר עברי, חי בשנים 1918 - 1987.
נולד בסבאסטופול, רוסיה, ולמד בווילנה, בה היה פעיל בתנועת השומר הצעיר. בעת פלישת הנאצים התחבא במנזר, מחופש לנזירה. מאוחר יותר חזר לווילנה, לגטו, שם הקים את המחתרת הפרטיזנית היהודית ועמד בראשה. ב-1946, לאחר תום המלחמה, עלה לארץ. במלחמת השחרור פעל בחזית הדרום. קובנר היה חבר בקיבוץ עין החורש ופעיל בתנועת הקיבוץ הארצי. הוא היה מעורכי "ספר הפרטיזנים היהודים" וברומנים שלו תיאר את חוויותיו משתי המלחמות בהן השתתף. כמו כן היה שותף לעריכת אנתולוגיה לשירי-עם ביידיש שנתפרסמה בארבעה כרכים.
שירתו עוסקת בנושאים אישיים, אך הוא מעניק להם גוון אוניברסלי. בשנת 1970 זכה בפרס ישראל.
שיריו כונסו בשלושה כרכים: כל שירי אבא קובנר.