|
הסדרי נגישות |
עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
סיפור התפתחותו של הדפוס הוא סיפור של חידושים טכנולוגיים ותרבותיים. חידושים טכנולוגיים (ובוודאי תרבותיים) הם מעשי ידיהם של בני-אדם. אין בידינו מידע רב על חייהם של אנשים פרטיים בראשית העת החדשה. כמו על בעלי מקצוע עירוניים אחרים, גם על המדפיסים ידוע לנו מעט. הביוגרפיה של גוטנברג חלקית בלבד, ולא ברור אפילו אם תמונות הדיוקן שלו שהגיעו לידינו אכן נאמנות למראה האמיתי שלו. הן עשויות להיות באותה המידה פרי דמיונם של ציירים שכלל לא הכירו אותו. ובכל זאת, חלוצי הדפוס ראויים להיזכר. בדפים הבאים נביא מעט שבמעט ממה שידוע לנו על כמה מהחשובים שבהם. עם זאת חשוב לציין כי מדפיסים אלו אינם מיצגים נאמנה את רוב עמיתיהם.
יוהנס גוטנברג (Johannes Gutenberg) נולד בן שלישי למשפחת אצולה עירונית בעיר מינץ שבגרמניה, בין השנים 1394 ל-1399. המידע על חייו של גוטנברג מבוסס על פיסות מידע שונות, והוא חלקי בלבד. במינץ הוא למד את מלאכת הצורפות ובשנת 1428 גורש מהעיר בעקבות חיכוכים בין האצילים בעיר לבין מועצת העיר והגילדות. בשנת 1430 גר גוטנברג בשטרסבורג, אך איננו יודעים היכן גר בשנתיים שקדמו לה. בשטרסבורג החל גוטנברג בפיתוח המצאת הדפוס, וגם בפיתוח טכנולוגיות אחרות כמו יצור מראות. בשנת 1438 הוא חתם על הסכם לחמש שנים עם שני שותפים ללמד אותם את מלאכת הדפוס. על ההסכם אנו יודעים בעקבות משפט שנערך בשנת 1439, לאחר מותו של אחד השותפים. יורשיו של השותף דרשו מגוטנברג לשתף אותם בסודותיו המקצועיים, אך בית המשפט זיכה את גוטנברג. לפי המוזכר במשפט נראה שגוטנברג פיתח כבר אז את טכנולוגית הדפסת הספרים, אך איננו יודעים באיזו רמה, או האם הוא הצליח באותה תקופה להדפיס דבר מה. יתכן שגוטנברג הדפיס משהו עוד בשטרסבורג לפני שהוא עזב אותה בשנת 1444, אולם אין כל שריד לדבר דפוס מאותה תקופה. בטרם פורקה השותפות עם פוסט עבד גוטנברג על הדפסת תנ"ך מפואר בן 42 שורות בעמוד. מלאכת מחשבת זו המוכרת כספר המודפס הראשון הושלמה על ידי פוסט ושפר בשנת 1456. איכותו הגבוהה של התנ"ך המודפס מצביע על היותו פרי עבודה ארוכה במהלכה למד גוטנברג לשכלל ולשפר את השיטות שהמציא על מנת להדפיס ספר שאיכותו אינה נופלת ואף עולה על ספר הכתוב בכתב יד. לאחר המשפט גוטנברג המשיך להתגורר במינץ וככל הנראה המשיך לעסוק בדפוס. מספר ספרים וכתבי דפוס מיוחסים לו, אולם אין אף ספר הנושא את שמו כמדפיס. גוטנברג זכה לחסות הארכיבישוף של מינץ בשנת 1465. הוא נפטר שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1468.
קקסטון (Caxton) זכה לתואר "המדפיס האנגלי הראשון". הוא היה סוחר מצליח שהגיע למשרה דומה ל-"ראש הסוחרים האנגלים" בארצות השפלה. בהיותו כבן 50 עזב את המסחר לטובת הספרים. תחילה עסק בתרגום ספרים לאנגלית. הענין בספרות, כנראה בצירוף נסיונו המסחרי הובילו אותו בהמשך להתעניין בדפוס. הוא כתב על עצמו שעטו נשחק, ידו התעייפה ועינו נחלשה מהעתקת ספרים; ולכן הוא למד, בהשקעה פרטית גדולה, את מלאכת הדפוס. קקסטון פתח תחילה בית דפוס בברוז' (בלגיה של היום) ולאחר שנתיים שב לאנגליה והיה למדפיס הראשון שם. הספרים אשר קקסטון הדפיס לא ניחנו באיכויות מיוחדות, למעט בחירתו להדפיס ספרים באנגלית. קקסטון הבחין ברצונם של הקוראים האנגלים בספרים בשפתם, ורבים מהספרים שהדפיס היו מיועדים לספק את הביקוש לספרים אלו. במענה לקוראים האנגלים הדפיס קקסטון גם תרגומים רבים לספרים שפורסמו בשפות אחרות. מקובל להתיחס לספר שהדפיס בברוז' בשנת 1475 כספר האנגלי המודפס הראשון.
ניקולא ז'נסון (Nicholas Jenson) הצרפתי היה גם מוציא לאור, גם מדפיס, והוא זכור בזכות הגופנים אותם עיצב. מייחסים לו את עיצוב הגופן הרומי הראשון המיוחד לדפוס, בשונה מחיקויים של כתבי-יד שקדמו לו. הגופנים שעיצב קדמו לאלה של אלדוס ושל גרמון - שני חלוצי-דפוס שעתידים היו לעצב את הגופנים שהחליפו את אלה שלו. ז'נסון היה צורף במקצועו והתמחה ביצור מטבעות. הגבולות המדיניים והלאומיים לא היו משמעותיים במאה ה-15. כך נסע ז'נסון בשנת 1458 מצרפת למינץ שבגרמניה ללמוד את מלאכת הדפוס מגוטנברג. בשנת 1470 ראו אור הספרים הראשונים מבית דפוס שהוא פתח בונציה שבאיטליה. רוב ספריו הודפסו בגופן הרומי, עליו התבססו הגופנים הרומים המאוחרים יותר בהם משתמשים עד היום. ז'נסון עיצב גם גופנים אחרים מסורתיים יותר שכונו "אותיות שחורות", וגם גופנים יוונים.
בית הדפוס "אלדין" היה אחד מבתי הדפוס החשובים של המאות ה-15 וה-16. בית דפוס זה, שהוקם בוונציה, נוסד על ידי אדם בשם אלדוס מנוטיוס (Aldus Manutius). בשונה מרוב המדפיסים אלדוס היה מלומד בעל השכלה אוניברסיטאית (שהיתה נדירה בהרבה מאשר בימינו) ולא בעל מלאכה. כמו מלומדים איטלקים רבים בתקופה, התעניין אלדוס מנוטיוס בתרבויות הקלאסיות של יוון ורומא. בית הדפוס שלו התמחה בהדפסת יצירות הקלאסיקה בלטינית וביוונית. אלדוס אף הפך את היוונית לשפת ביתו ובית הדפוס שלו הדפיס כמעט את כל הקלאסיקה היוונית. אך יותר מאשר בשל היוונית, זוכרים את אלדוס בשל סגנון גופן שפותח בבית הדפוס שלו, ושמו "italic" - "נטוי" בעברית של ימינו. הגופן הזה פותח בהזמנתו של מנוטיוס על ידי פרנצ'סקו דא. הגופן תוכנן לחסוך מקום על הדף המודפס, ולאפשר בכך הדפסת מילים רבות בדף. התוצאה היתה ספר שלם אבל מוקטן שיכול היה להכנס לכיס (או לפחות לכיס גדול). ספרי כיס הפכו פופולריים מאד תוך זמן קצר מאד, ונשארו כך עד ימינו. גם הגופן מקובל עד היום, שוב לא על מנת לחסך במקום, אלא להדגשה ולהצבעה על קטעים בעלי משמעות שונה, כגון הקדמות והסברים בספרים.
גרמוו (Garamond) היה אחד ממעצבי הגופנים המוכשרים והחשובים של תקופתו, אשר השפיע על עיצוב הגופנים במשך למעלה ממאה וחמישים שנה. גופן מודרני, המושפע משיטות העיצוב שלו, נושא את שמו. גרמון עיצב את הגופנים והכין את האותיות באופן עצמאי ולא כחלק מבית דפוס. לפניו בעלי בית הדפוס עיצבו את הגופנים שלהם ויצרו את תבניות האותיות ואת האותיות עצמן בתוך בית הדפוס. התקיימו שווקים של אותיות בהם אפשר היה לרכוש סדרות של אותיות, אבל גם באלה המוכרים היו בעלי בתי דפוס שמכרו אותיות (לעתים משומשות) לבתי דפוס אחרים. גרמון התמחה רק בעיצוב האותיות. האותיות הרומיות שהוא עיצב נחשבות עד היום לאיכותיות וברורות במיוחד. מייחסים לאותיות אלו חלק חשוב בתהליך החלפת האותיות הגוטיות באותיות רומיות.
כריסטוף פלטאן (Plantin) ידוע כמדפיס וכמוציא לאור. הן בזכות הספרים שהדפיס והן בזכות איכות ההדפסה. הוא למד את מלאכת הכריכה בנעוריו בקאן שבצרפת, ופתח כריכייה בשנת 1550 בעיר אטנוורפן (בלגיה של היום). בשל פציעה נאלץ פלאטן בשנת 1555 להפסיק לעסוק בכריכה, ולכן פתח באותה שנה בית דפוס. פלטאן יצר שותפות עם כמה ממפרנסי העיר אנטוורפן, ואלה עזרו לו לפתח את בית הדפוס שלו. במשך חמש שנים הוא הדפיס 260 כותרים. פלאטן הדפיס ספרים חשובים ומסובכים להדפסה כתנ"ך רב לשוני, וספר תאולוגיה ומדע. למרות שבית הדפוס שלו נפגע מספר פעמים בשל מלחמות ושינויים פוליטיים הצליח פלאטן להחזיק בבית דפוס גדול במיוחד, ככול הנראה הגדול ביותר עד זמנו. בבתי הדפוס שלו היו למעלה מעשרים מכבשים והוא העסיק כמאה וחמישים עובדים בבית הדפוס ובסניפי בית ההוצאה בפריז ובאנטוורפן.
גסנר (Gesner) לא היה איש דפוס, אלא העורך של הקטלוג הביבליוגרפי החשוב הראשון, אשר יצא לאור בשנת 1545. קטלוג זה כלל את כל ספרי המחקר והעיון שפורסמו עד אז בלטינית, יוונית ועברית, מחולקים לנושאים. גסנר היה איש אשכולות שעסק בנושאים רבים ומגוונים. הוא היה מרצה לפיזיקה, אך לבני זמנו היה מוכר בעיקר כבוטניקאי, ספרו על בעלי חיים נחשב היום לאחד מיסודות הזואולוגיה המודרנית. אולי בשל התעסקותו בקיטלוג בעלי חיים וצמחים ובוודאי מתוך הכרותו עם תחומי ידע רבים חשב גסנר על הצורך בקטלוג דומה של ספרים מחולקים לפי תחומי הידע. הגידול בכמות הספרים ובזמינותם בעקבות הדפוס חייב את סידורם בקבוצות בכדי להצליח להתמצא בים המידע. הקטלוג שפירסם, "ביבליוטקה אוניברסליס" (האוסף האוניברסלי) היה בן 21 כרכים, והוא ריכז את מכלול המידע המוכר בתקופה על פי חלוקה נושאית. הקטלוג כלל 10,000 כותרים של 3,000 סופרים שונים. במהדורה של שנת 1548 נרשמו 30,000 כותרים שונים. עבודת הקיטלוג היתה עבודה חשובה מאוד, שכן במהלכה רוכז היידע האנושי, שצמח ללא הכר בעקבות הדפוס.
ז'ן אמרבך (Amerbach) הנו דוגמה טובה לתופעה נפוצה יחסית בדורות הראשונים של הדפוס: איש תרבות, סופר בזכות עצמו, שהבחין בחשיבות הדפוס ככלי להפצה המונית של ידע, ולכן למד את מלאכת הדפוס. כסטודנט בגרמניה אמרברך למד פילוסופיה; אך מאוחר יותר למד דפוס אצל בעלי בית דפוס, ואחרי שהתמחה בכך פתח בית דפוס משלו. אמרבך הדפיס במיוחד ספרים קלסיים של אבות הכנסיה. אחרי מותו המשיכו בניו בניהול בית הדפוס שהוא הקים.
אנשי הדפוס היהודיים הידועים והמצלחים ביותר היו, ללא ספק, בני משפחת סונסינו. המשפחה התיישבה באיטליה באמצע המאה ה-15. בערך באותו הזמן הגיע הדפוס לאיטליה (1465), ובני משפחת סונסינו השקיעו בו גם כסף וגם מאמץ. הספר הראשון שלהם (סדר ברכות של התלמוד הבבלי) הודפס ב- 1484. סידור דף שבספר נעשה מכאן ואילך לסטנדרט התלמוד המקובל לתלמוד המודפס. בשנת 1488 הדפיסה המשפחה תנ"ך בניקוד מלא. מספר דורות של בני סונסינו המשיכו שושלת מכובדת של דפוס. בנוסף לספרי קודש בעברית ובארמית הם הדפיסו ספרים בלטינית, ביוונית ובאיטלקית וספרי חול עבריים.
מעט מאוד ידוע לנו על חייהם המקצועיים של בעלי בתי דפוס מלפני 400 ו-500 שנה, ואפילו פחות ידע לנו על חייהם הפרטיים. איש אחד שמספר פרטים חשובים כן ידועים עליו היה אטיאן דולה, אם כי חייו לא היו אופייניים לבעל מקצוע הדפוס. דולה היה סופר בזכות עצמו וגם מתרגם של ספרים לטיניים קלסיים. תחילה הוא לא התעניין בקרעים בנצרות שהתחוללו בעקבות הרפורמציה. עבודת התרגום שלו הובילה אותו למלאכת הדפוס. באופן כללי הוא הדפיס ספרים על קשת רחבה של נושאים; אבל ביניהם היו כותרים שעסקו ברפורמציה, ואלה נתגלו על ידי השלטונות הצרפתיים, וזה הוביל להעלתו למוקד בשנת 1544. קראו עוד: הדפוס - אמנות הכתיבה המלאכותית
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
123 |