|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
|
עד אמצע המאה ה-15 הוכנו הספרים בתהליך ארוך ומייגע: נזירים ובעלי מלאכה מיוחדים היו יושבים ומעתיקים אות אחר אות בכתב-יד. יצירת עותק אחד של ספר יכלה לארוך כמה שבועות. מלבד זאת, כולנו יודעים מניסיון כי כאשר מעתיקים טקסט, קל לשגות. כך קרה שבתקופה שקדמה לדפוס היו העותקים של אותו ספר שונים זה מזה. כדי לצמצם את כמות הטעויות ולמנוע העתקה של נוסח שגוי, היה צורך לשמור בקפידה על הספר המקורי (או העתק שנבדק היטב) ולהעתיק רק ממנו. לכן, הספרים המקוריים נמצאו בספריות מיוחדות. הצורך להעתיק מהמקור האט את מלאכת העתקת הספרים אף יותר, שכן אפשר היה להעתיק בכל פעם רק ספר אחד מהמקור. לא קשה להבין מדוע הספרים היו יקרים, ואפילו יקרים מאוד. רק אנשים עשירים במיוחד רכשו אותם והחזיקו בהם. מחירם הגבוה של הספרים היה אחת הסיבות לכך שהקריאה היתה נחלתם של מעטים בלבד. היום, כאשר כבר בגיל שש מתחיל כל ילד בעולם המערבי לקרוא וכאשר המלה הכתובה היא חלק בלתי-נפרד מהמציאות שלנו, קשה לתאר עולם שבו הקריאה אינה נפוצה. היותה של הקריאה והכתיבה מיומנות נדירה כל-כך, הפכה את הכרת האות הכתובה למקור של כוח. חוקרים טוענים כי ידיעת הקריאה היתה אחד ההבדלים המהותיים בין העשירים לעניים ובין החזקים לחלשים. הדפוס לא הפך את הקריאה לנחלת הכלל בן-רגע אולם הוא איפשר את הפצת הקריאה מאוחר יותר - עד אשר 400 שנה אחרי שהומצא, הפכה האות הכתובה לנחלת כולנו. בכך תרם הדפוס להפצת המידע ולדמוקרטיזציה של החברה המערבית.
הסופר הצרפתי בן המאה ה-19, ויקטור הוגו, ראה בדפוס המצאה מיוחדת במינה: "המצאת הדפוס היא המאורע הגדול ביותר בהיסטוריה. היא אם כל המהפכות, היא התחדשות של ההבעה האנושית מן היסוד. מחשבות מודפסות נשארות לעד, הן מקבלות כנפיים, הן אינן ניתנות להכחדה. הן מרחפות כמו להקת ציפורים המתפרסת לכל הכיוונים והן נמצאות בכל מקום בו-זמנית." ניל פוסטמן, סוציולוג אמריקאי חשוב בן זמננו, מזהה קשר בין התפתחות הדפוס לבין התפתחות המושג "ילדות" באירופה. וכך כתב:
המצאת הדפוס, על כל מרכיביה, יכלה להצליח רק עבור שפות בעלות אלף-בית בן מספר קטן של אותיות. ידוע לנו שזמן רב לפני המצאת הדפוס באירופה הצליחו בסין ובקוריאה לבנות תהליך דומה מאד לזה של הדפוס. השפות הכתובות הסינית והקוריאנית משתמשות באלפי סימנים ולא באלף בית כדוגמת האלף בית העברי, היווני או הלטיני בעל עשרות סימנים. האותיות הבודדות העומדות בליבו של תהליך הדפוס אינן ישימות עבור כתב כזה. לעומתן נכתבו השפות האירופאיות באלף בית הלטיני המצומצם, אשר איפשר את הצלחתו הטכנולוגית של הדפוס כתוצאה משתי סיבות:
התמונה היא חלק מתוך דף דוגמאות של גופן לטיני אחד. בדף הדוגמאות ניתן לראות את כל הסימנים הקיימים בגופן, ואת הגדלים השונים שבהם כל סימן מופיע. אחרי האותיות מופיעים מספר משפטים כדי להראות כיצד נראה קטע מודפס בגופן. כל אות, בכל גודל, היא יציקה נפרדת. בשורה השלישית מופיע מספר רב של צירופי אותיות. היום יוצרים את הצירופים האלה על ידי אותיות נפרדות, ואילו בתחילת הדפוס כל צירוף היה למעשה יציקה נפרדת. ובכל זאת, האלף-בית הלטיני שאנחנו פוגשים בספרים המודפסים היום נכתב באופן שונה במקצת מזה של התחלת הדפוס. הכתב נראה שונה בעיקר בגלל החלפת הגופן, אולם בעקבות הדפוס קטנו גם מספר האותיות המחוברות (שהיו רבות למדי בכתבי היד) ואיתן מספר סימני הדפוס על שולחן הסדר.
הביטו בשתי התמונות הללו. אלה תמונות של טקסטים מהתקופה של ראשית הדפוס. האחד נכתב בכתב-יד והאחר נדפס בבית דפוס. האם אתם יכולים לזהות איזה טקסט יצא מתחת למכבש הדפוס? אכן, קשה לקבוע, וזאת היתה מטרתו של גוטנברג. הוא רצה שהספרים שהוא הדפיס ייראו כמה שיותר דומים לספרים שהוכנו בכתב-יד באותו הזמן. זאת דוגמה לתופעה מעניינת שמלווה חידושים טכנולוגיים רבים: דוגמה לסרבול הזה אפשר לראות בצירופי האותיות שעליהם גוטנברג שמר. צירופים אלה לא היו חיוניים לקריאה ברורה של הכתוב, אך הם היו מקובלים בכתבי-יד. בתהליך הכתיבה אין קושי בחיבור האותיות, ולעתים הוא אף מקל על הכתיבה. אולם בעת ההדפסה האותיות המחוברות מסרבלות את התהליך. צירופי האותיות הצריכו יציקת תבניות רבות בנוסף לאותיות האלף-בית ולסימנים הנחוצים לקריאה. ריבוי התבניות סירבל את תהליך סידור האותיות, בשל מספרן הרב של אותיות הבלט בשולחן הסדר. למרות קשיים אלה לא ויתרו המדפיסים הראשונים על צירופי האותיות. קראו עוד: הדפוס - אמנות הכתיבה המלאכותית
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
