|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > השואה והחברה הישראליתעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > לאומיות ואתניות |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
1. פשעים כלפי העם היהודי, פשעים כלפי האנושות ופשעי מלחמה (א) אדם שעבר עבירה אחת מאלה –
(ב) בסעיף זה - "פשע כלפי העם היהודי" פירושו – אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד את העם היהודי, השמדה גמורה או חלקית;
”פשע כלפי האנושות" פירושו – אחד המעשים האלה:
"פשע מלחמה" פירושו – אחד המעשים האלה:
2. פשעים כלפי בני אדם נרדפים אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, עשה מעשה, שאילו עשהו בשטח ישראל היה אשם בעבירה לפי אחד מסעיפי החוק הפלילי המנויים להלן, והוא עשה את המעשה כלפי אדם נרדף באשר הוא אדם נרדף, יאשם בעבירה לפי חוק זה ויהיה צפוי לאותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל. ואלה הסעיפים:
3. חברות בארגון עויין (א) אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, היה חבר בארגון עויין, או נשא משרה או מילא תפקיד בארגון כזה, דינו – מאסר עד שבע שנים.
4. עבירות במקומות הסגר (א) אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, בהיותו ממלא תפקיד במקום הסגר מטעם שלטון עויין, או מטעם הממונה על אותו מקום הסגר, עשה מעשה כלפי אדם נרדף באותו מקום הסגר, שאילו עשהו בשטח ישראל היה אשם בעבירה על פי אחד מסעיפי החוק הפלילי המנויים להלן, יאשם בעבירה לפי חוק זה, ויהיה צפוי לאותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל. ואלה הסעיפים:
(ב) "מקום הסגר" פירושו, בסעיף זה – כל מקום בארץ עויינת שהיה מיועד, לפי פקודת שלטון עויין, לבני אדם נרדפים, וכולל כל חלק של מקום כזה. 5. מסירת אדם נרדף לשלטון עויין אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, נתן ידו למסירת אדם נרדף לשלטון עויין, דינו – מאסר עד עשר שנים. 6. סחיטה מבני אדם נרדפים אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, קיבל אות תבע טובת הנאה – (א) מאת אדם נרדף, באיימו עליו שימסור אותו, או ימסור אדם נרדף אחר, לשלטון עויין; או 7. תחולת החוק הפלילי הכללי הוראות החלק הראשון של החוק הפלילי יחולו לגבי עבירות לפי חוק זה, מלמד אם נקבעה בחוק זה הוראה אחרת. 8. סעיפים שלא יחולו סעיפים 16, 17, 18 ו- 19 של החוק הפלילי לא יחולו לגבי עבירות לפי חוק זה. 9. מעשה בית דין (א) אדם שעבר עבירה לפיחוק זה, מותר להעמידו לדין בישראל, אף אם עמד כבר בחוץ-לארץ לדין על מעשה העבירה, בין בפני בית-דין בינלאומי ובין בפני בית-דין של מדינה זרה. (ב) נתחייב אדם בישראל בעבירה לפי חוק זה לאחר שנתחייב על אותו מעשה בחוץ-לארץ, יתחשב בית המשפט בישראל, בקביעת ענשו בעונש שריצה בחוץ-לארץ. 10. שחרור מאחריות פלילית אדם נרדף שעשה מעשה או נמנע מעשות מעשה, והמעשה או אי-המעשה מהווים עבירה לפי חוק זה, ישחררו בית המשט מאחריות פלילית – (א) אם עשה את המעשה או נמנע מעשותו כדי להינצל מסכנת מוות מידי שהיתה מאיימת עליו, ובית המשפט משוכנע שעשה כמיטב יכלתו כדי למנוע את התוצאות שנגרמו על ידי המעשה או אי-המעשה; או (ב) אם עשה את המעשה או נמנע מעשותו מתוך כוונה למנוע תוצאות חמורות יותר מן התוצאות שנגרמו על ידי המעשה או אי- המעשה, ומנע אותן תוצאות למעשה; אך הוראות אלה לא יחולו לגבי מעשה או אי-מעשה המהווים עבירה לפי סעיף 1 או 2(ו). 11. נסיבות מקילות בקביעת ענשו של אדם שיצא חייב בדין על עבירה לפי חוק זה, יהיה בית המשפט רשאי להביא בחשבון, כגורם להמתקת העונש, את הנסיבות הבאות: (א) אדם עבר את העבירה בנסיבות, אשר, אלמלא סעיף 8, היו פוטרות אותו מאחריות פלילית או היו משמשות עילה למחילת העבירה, והוא עשה כמיטב יכלתו כדי להקל את חומרת התוצאות שנגרמו על ידי העבירה; (ב) העבירה נעברה מתוך כוונה למנוע, והיא עשויה היתה למנוע, תוצאות חמורות יותר מן התוצאות שנגרמו על ידי העבירה; אך אם היתה זו עבירה על פי סעיף 1, לא יטיל בית המשפט על העבריין עונש קל ממאסר של עשר שנים. 12. התישנות (א) דיני ההתישנות הקבועים בפרק החמישי לקודקס הפרוצדורה הפלילית העותומני לא יחולו לגבי עבירות לפי חוק זה. 13. החנינה הכללית לא תחול הוראות פקודת החנינה הכללית, תש"ט-1949, לא יחולו לגבי עבירות לפי חוק זה. 14. תביעה לדין תביעה על עבירה לפי חוק זה לא תוגש אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא-כוחו. 15. ראיות (א) במשפט על עבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיה, אם הוא משוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית משפט צדק. (ב) כל אימת שבית המשפט מחליט לסטות לפי סעיף קטן (א) מדיני הראיה ירשום בית המשפט את הטעמים שהניעוהו להחלטתו. 16. פירושים בחוק זה – "תקופת השלטון הנאצי" פירושו – התקופה שהחלה ביום ג' בשבט תרצ"ג (30 בינואר 1933) ונסתיימה ביום כ"ה באייר תש"ה (8 במאי 1945); "תקופת מלחמת העולם השניה" פירושו – התקופה שהחלה ביום י"ז באלול תרצ"ט (1 בספטמבר 1939 ונסתיימה ביום ה' באלול תש"ה (14 באוגוסט 1945); "מעצמות הברית" פירושו – המדינות שחתמו על הצהרת האומות המאוחדות מיום 1 בינואר 1942 או שהצטרפו אליה בתקופת מלחמת העולם השניה; "מדינת הציר" פירושו – מדינה שבתקופת מלחמת העולם השניה, כולה או מקצתה, היה קיים מצב מלחמה בינה ובין מעצמות הברית; וכתקופת המלחמה שבין מדינת הציר ובין מעצמות הברית רואים את התקופה שתחילתה ביום בו התחיל מצב המלחמה בין אותה מדינה ובין הראשונה, מבחינת הזמן, מבין מעצמות הברית, וסיומה ביום שבו פסקו פעולות האיבה בין אותה מדינה ובין האחרונה, מבחינת הזמן, מבין מעצמות הברית; "ארץ עויינת" פירושו –
"שלטון עויין" פירושו – השלטון שהיה קיים בארץ עויינת; "אדם נרדף" פירושו – אדם הנמנה עם קיבוץ לאומי, גזעי, דתי או פוליטי שנרדף על ידי שלטון עויין; "החוק הפלילי" פירושו – פקודת החוק הפלילי, 1936. 17. ביצוע שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה.
לקריאה נוספת:
באתר יד ושם: אל האסופה השואה והחברה הישראלית3
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |