מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל בעקבותיה, משפיעים על הספרות העברית בשתי דרכים משלימות: מצד אחד חרב עד תום העולם היהודי האירופי. במקביל, המהגרים היהודים לארה"ב הולכים ומתרחקים מן הספרות העברית ומן השפה העברית. עם השנים, יוצרים מהגרים מתים או מפסיקים לכתוב עברית, עיתונים עבריים הולכים ונסגרים. התוצאה היא הפיכת הספרות העברית הארץ-ישראלית לספרות העברית היחידה בעולם. אין עוד מרכזים של ספרות עברית.
ובמקביל, בדרך שנייה משפיעה הקמת המדינה על הספרות העברית, בכך שמדינת ישראל הופכת להיות מדינת הגירה, מרכז של קיבוץ גלויות. בבת אחת מצטרפות אל הספרות העברית השפעות שלא ידעה קודם, השפעות מערביות מחד גיסא, והשפעות של המוני העולים מארצות ערב המביאים אתם תרבות חדשה וטונים לייחודיים מפני קיפוחם על-ידי הצברים והאשכנזים, מאידך גיסא.
הסימן החיצוני הברור להצטברות השינויים האלה, הוא שינויי שמה של הספרות העברית, המרמז על שינויים פנימיים במהותה, המתחוללים בשנים אלה. שלושה שמות מתחרים ביניהם עליה, מכאן ואילך: ספרות עברית, ספרות ישראלית ואף ספרות יהודית. נראה, כי יש משמעות ברורה לכך שאחד מכינוייה "ספרות ישראלית", הולך ונעשה דומיננטי ב-50 השנים האחרונות.
* ד"ר אורציון ברתנא - משורר, סופר, חוקר ספרות, יו"ר אגודת הסופרים בישראל.
לפריט הקודם