|
![]() |
![]() ![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() |
הסדרי נגישות
![]() |
![]() |
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חייםעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גוף האדם > רבייה והתפתחות |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אצל האדם נמשכת התפתחות העובר 38 שבועות מרגע ההפריה (או 40 שבועות מיום הווסת האחרונה של האישה). במשך תשעה חודשים ממשיכים התאים להתחלק, להתמיין ולהתארגן. נהוג לחלק את התפתחות עובר האדם לשלושה שלישים. מידע נוסף בפריט חלוקת התאים והתמיינותם. רוב האיברים הפנימיים נוצרים כבר במהלך השליש הראשון של ההריון - בשלושת החודשים הראשונים. ראשונה מתפתחת מערכת העצבים. כעבור כארבעה שבועות הלב מתחיל לפעום. בהמשך מתפתחות שאר המערכות - עיכול, נשימה, הפרשה, שרירים ואיברי הרבייה. בסוף השליש הראשון כבר אפשר לזהות שמדובר באדם. מביצית שקוטרה כעשירית המילימטר מתקבל עובר באורך שישה ס"מ. משקלו - 14 גרם, כמשקל ענב גדול. במהלך השליש השני להריון, מתפתחים האיברים ומקבלים את צורתם הסופית. זהו שלב של "גימור". למשל, אצבעות נוצרו כבר קודם לכן, ועכשיו נוצרות הציפורניים בקצותיהן. פלומה רכה מתחילה לכסות את גוף העובר. היא תנשור בסוף ההריון. העובר מתחיל לנוע: לקפוץ, לבעוט ואפילו לעשות גלגולים. בשבוע ה- 24 אורכו של העובר מגיע ל- 32 ס"מ. אם הוא ייוולד בשלב זה, יהיו סיכוייו לשרוד 50% בלבד, משום שמוחו עדיין לא הושלם, והוא אינו יכול לבקר פעולות חשובות כמו, למשל, נשימה ושמירה על חום הגוף. השליש האחרון של ההתפתחות מוקדש בעיקר לגדילה ולהכנה לקראת חיים עצמאיים. הריאות מבשילות, העצמות מתחילות להתקשות והעור הופך משקוף לאטום. העובר צובר מתחת לעור מאגר של שומן מסוג מיוחד - שומן חום. שומן זה יעזור לו לשמור על חום גופו מחוץ לרחם. בלידתו שוקל הוולד כשלושה ק"ג ואורכו כ- 52 ס"מ.
שבעה שבועות לאחר ההפריה נוצרים איברי הרבייה של עובר האדם - הזכריים או הנקביים. אבל הזוויג של העובר, כלומר אם הוא יתפתח לבן או לבת, נקבע כבר הרבה קודם לכן - ברגע ההפריה. כל תא ותא בגופנו מכיל בגרעין שלו גופיפים שנקראים כרומוזומים. בכרומוזומים אלה מצוי החומר התורשתי, שמכיל את המידע הקובע את התכונות שלנו. למשל, איזה צבע עיניים יהיה לנו? מה תהיה צורת האף שלנו? ועוד. גם הזוויג שלנו הוא תכונה, והיא נקבעת על ידי זוג כרומוזומים מיוחדים: לאחד קוראים X ולאחר - Y. כאשר תאי הגוף מכילים שני כרומוזומי X - זוהי בת, ואילו לבן יש כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד. כיצד נקבע הזוויג בזמן ההפריה? מחצית מהזרעונים מכילים כרומוזום X והמחצית האחרת - Y. לעומת זאת, כל הביציות מכילות כרומוזום X. כאשר זרעון וביצית מתמזגים בעת ההפריה, נוצרת זיגוטה. אם חדר לביצית זרעון שמכיל כרומוזום X, נוצרת זיגוטה עם זוג כרומוזומי X, והיא תתפתח להיות בת. במקרה שחדר לביצית זרעון שמכיל כרומוזום Y, מתקבלת זיגוטה שיש בה כרומוזום X אחד וכרומוזום Y, ולכן יתפתח ממנה בן. הזוויג של רוב בעלי החיים נקבע בצורה דומה - על ידי כרומוזומים מיוחדים. אצל העופות ואצל הפרפרים, דווקא לזכרים יש כרומוזומי זוויג זהים (כמו ה- XX אצל בני אדם). אולי זה ישמע מוזר, אבל אצל זוחלים רבים הזוויג נקבע גם על פי הטמפרטורה שבה מתפתח העובר! למשל, מתוך ביצי תנין המודגרות בטמפרטורה גבוהה יחסית, יבקעו תמיד זכרים. מביצים המצויות בטמפרטורה נמוכה יחסית, יצאו נקבות. מוזר? מה תאמרו, אם כן, על כך, שישנם מינים שלא טורחים כלל להתחייב בנוגע לזוויג. ישנם דגים שיכולים לשנות את הזוויג שלהם במהלך חייהם! פזיות ים-סוף, למשל, נולדות כולן נקבות. רק אחת מהן הופכת לזכר, שחי יחד עם הרמון הנקבות. כאשר הזכר מת או נטרף, אחת הנקבות משנה את הזוויג שלה והופכת בעצמה לזכר השליט. מה קורה כאן? האם רק אצל חלק מבעלי החיים יש חשיבות לכרומוזומים בקביעת הזוויג? לא! בכל המקרים הזוויג מושפע ממידע המצוי בכרומוזומים. אצל הרוב הזוויג נקבע רק על ידי הכרומוזומים, ואילו במינים מועטים הטמפרטורה או גירויים אחרים מהסביבה קובעים מה מהמידע שבכרומוזומים יבוא לידי ביטוי. ואי אפשר שלא להזכיר יצורים ש"קופצים על שתי החתונות". מדובר בהרמפרודיטים שהם יצורים שמתרבים אמנם ברבייה זוויגית, אך אין אצלם כלל חלוקה לזכר ולנקבה! לכל פרט יש הן איברי רבייה זכריים והן נקביים, והוא (או היא) יוצר גם זרע וגם ביציות. ההפריה מתרחשת בדרך כלל כאשר שני פרטים שונים מזדווגים זה עם זה. השלשול והחילזון נמנים על יצורים אלה.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() |
|
123 |