האוויר נכנס לגופנו דרך האף ודרך הפה, עובר דרך הלוע לגרון ומשם לקנה, עובר לסימפונות המתפצלים ובסוף מגיע לנאדיות הריאה. הריאות מורכבות ממיליוני בלונים זעירים (מיקרוסקופיים) שנקראים "נֹאדִיוֹת", שעטופות בנימי דם רבים. האוויר שאנו שואפים ממלא את הנאדיות, והחמצן שבאוויר הזה מפעפע דרך דופן הנאדית אל נימי הדם, ומשם הוא מגיע אל זרם הדם. זרם הדם מוביל את החמצן אל כל תא בגופנו.
כיון שהריאות בנויות מנאדיות ואלה מלאות באוויר, רקמת הריאה היא קלה מאוד ודומה לספוג.
בעזרת החמצן התאים מפיקים את האנרגיה הדרושה לנו לפעולות השונות, וכך אנו יכולים, למשל, להפעיל את השרירים או לחשוב.
הפחמן הדו-חמצני עובר מסלול הפוך מזה של החמצן: מתאי הגוף הוא מפעפע אל הדם, ומשם - לאוויר שבנאדיות, ולבסוף הוא נפלט החוצה.
|
מה הן הנאדיות? |
הריאות מורכבות ממספר גדול מאוד של נאדיות, ולכך יש חשיבות אדירה! כל נאדית היא קטנה ביותר והדופן שלה דקה במיוחד כך שהחמצן יכול לפעפע דרכה לכוון הדם והפחמן הדו חמצני יכול לפעפע דרכה מהדם. הנאדיות הרבות יוצרות שטח מגע גדול מאוד בין האוויר שבריאות לבין נימי הדם שמסביב. כך, על אף שנפח הריאות קטן יחסית, שטח הפנים שלהן עצום, וכמות גדולה של חמצן מפעפעת אל הדם. קשה להאמין: אילו היינו פורשים את כל הנאדיות זו ליד זו, היה מתקבל שטח גדול כשטחו של מגרש טניס!