היישובים בנגב - רהט מחברת: אופירה גל

חזרה3

אוהל במדבר, עדרי צאן ונדידה היו בעבר סימני ההיכר של הבדואים בנגב.
כיום מעטים הם הבדואים הנודדים, החיים באוהלים; רובם נמצאים עכשיו בעיצומו של מעבר ליישוב קבע, מעבר המחייב שינויים באורח חייהם המסורתי. העיר רהט והחיים במסגרתה משקפים את החברה הבדואית המשתנה, חברה שהופכת מודרנית יותר ויותר ועם זאת נשארת נאמנה לערכי מסורת מסוימים.

מבנה העיר

רהט - הגדולה מבין שבע עיירות הבדואים בנגב - הוקמה ב- 1972. ב- 1994 זכתה רהט למעמד של עיר, וכיום - 1997 - מתגוררים בה כ- 25,000 תושבים.

כדי להימנע מחזרה על השגיאות שנעשו בהקמת העיירה הבדואית הראשונה תל שבע התקבלו, לגבי רהט, ההחלטות הבאות:
א. לאפשר לבדואים להתארגן ולהתגורר במסגרת שבטית-חמולתית.
ב. להקים את בתיהם בשיטת "בנה ביתך" כדי שכל תושב יוכל לקבוע בעצמו את תכנית הבית, את גודלו ואת קצב בנייתו, על-פי יכולתו הכלכלית או על-פי דרישות המסורת.

מבנה העיר ובתי המגורים שבה אכן משקפים עקרונות אלה. העיר בנויה מ- 32 שכונות נפרדות ובהן בתים דו-קומתיים. בכל שכונה מתגוררת חמולה מסוימת, וכבישים או ערוצים טבעיים בשטח מפרידים בין שכונה לשכונה. הבנייה הלא צפופה וההפרדה בין השכונות יצרו עיר המשתרעת על שטח גדול יחסית, ונראה שבעתיד עוד תגדל העיר ותתרחב, בעיקר לנוכח קצב הריבוי הטבעי הגבוה בחברה הבדואית. מאחר שאי אפשר לחרוג מגבולות השטח שהוקצה לעיר, לא יהיה מנוס מבנייה לגובה, כלומר, ייאלצו לבנות בתי דירות רב-קומתיים, שיאפשרו קליטת מספר רב של תושבים בשטח מצומצם.

בשכונות פזורים בתי-ספר, מסגדים, מכולות שכונתיות ועוד. המע"ר ממוקם במרכז העיר, וכולל בנקים, סניף דואר, עירייה, שוק וחנויות שונות.

בתי המגורים

כאמור, שלא כמו בתל שבע בתחילת דרכה, ברהט בונים התושבים את בתיהם בעצמם, בשיטת "בנה ביתך".
לרוב הבתים שתי קומות ומתגוררות בהם משפחות גדולות: גבר הנשוי למספר נשים או הורים מבוגרים ובניהם הנשואים. בדומה לאוהל, יש בבתים הפרדה ברורה בין אגף הנשים הנמצא בצד האחורי לבין חדר האורחים הפונה אל הדרך הראשית.
בין המבנים שבחצר הבית בולטים האוהלים: על-פי-רוב הם משמשים כמגורי ההורים הזקנים, המעדיפים שלא להתנתק מאורח החיים המסורתי.

תעסוקה

מעבר הבדואים מחיי נוודות למחצה ליישוב קבע, השפיע גם על מקורות התעסוקה שלהם. בעבר עסקו הבדואים בעיקר בגידול מקנה, ואילו כיום ישנם ברהט ובעיירות אחרות בעלי מקצוע רבים. קיים הבדל בין סוגי הפרנסה של הצעירים ושל המבוגרים. המבוגרים, שאינם עוסקים בעיסוקים בדואים מסורתיים, עובדים בעבודות לא מקצועיות. בדרך כלל הם מועסקים כפועלים פשוטים בבניין, בתעשייה ובחקלאות ביישובים שבסביבה.

הצעירים שלמדו ורכשו מיומנות מקצועית בבתי-ספר מקצועיים, מוצאים את פרנסתם כמסגרים, נהגים, חשמלאים, אחים ועוד. מקצת הצעירים שרכשו השכלה גבוהה עובדים בשירותים הציבוריים כגון מנהל והוראה. הבנות המעטות שסיימו תיכון וסמינר למורים משמשות מורות וגננות. רבים מהתושבים, מבוגרים וצעירים, עוסקים בחקלאות - רובם בטיפול בעדר קטן ובעיבוד גן של עצי פרי ליד הבית, ומיעוטם בטכניקות חקלאיות מודרניות, כמו חממות הוורדים החדשניות ברהט. תושבים רבים היו שמחים לו אפשר היה להגדיל את השטחים החקלאיים ולעסוק בחקלאות מודרנית.

שירותי התיירות מהווים אף הם מקור תעסוקה המושך את לב הצעירים הבדואים. לאחרונה הקים יזם בדואי צעיר את "המרכז למורשת הבדואים" ברהט.

עם זאת, חשוב לציין שרהט, כמו יישובים רבים אחרים באזור, סובלת ממחסור חמור במקורות תעסוקה, ושיעור האבטלה בה גבוה יחסית. מצב זה גורם לתסכול רב אצל התושבים ולאי-שקט חברתי. האבטלה ברהט וביישובי הקבע האחרים שהוקמו היא אחת האכזבות הגדולות של התושבים. זוהי גם אחת הסיבות לכך שתושבים שאינם מתגוררים ביישובי קבע אינם ממהרים לעבור אליהם. הם רואים במקורות הקיום המסורתיים (מקנה, פלחה), בסיס כלכלי איתן יותר ממקורות הפרנסה שיישובי הקבע יכולים לספק להם.

שירותי חינוך

ברהט מקדישים תשומת לב רבה לטיפוח מוסדות החינוך שבהם לומדים יחד בנים ובנות. יש בעיר שמונה בתי-ספר יסודיים, בית-ספר תיכון עיוני ובית-ספר תיכון מקצועי. אף-על-פי שהבדואים ברהט ובשאר העיירות מודעים ביותר לחשיבות החינוך, הם מעודדים את נשירת בנותיהם מחטיבת הביניים. לטענתם, עדיף שהבת תסייע לאמה בבית ולא תושפע מן החופש והמודרניזציה.

לאחרונה מסתמנת גם תופעה של נשירת בנים בכיתה י"ב, בשל האכזבה מאפשרויות התעסוקה העומדות לרשותם של בעלי השכלה תיכונית.

שירותי בריאות

שירותי הבריאות המודרניים ברהט פועלים במסגרת המרפאות של קופות החולים ובמסגרת התחנות לבריאות המשפחה (טיפת חלב), אך מספרן של המרפאות והתחנות עדיין מצומצם יחסית. בצוותי המרפאות עובדים גם רופאים ואחיות בדואיים.
את עיקר הטיפול הרפואי מקבלים הבדואים במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע.

בעבר תמכה המשפחה בזקניה ובענייה, אך היום, עם המעבר ליישובי הקבע, העירייה היא שמטפלת באוכלוסייה חלשה זו.
השימוש בשירותי הבריאות המודרניים אינו מונע בעד הבדואים מלפנות גם לאמצעי הריפוי המסורתיים. הם ממשיכים להיעזר במרפאים עממיים ולעתים משלבים טיפול זה עם טיפול מודרני.
ברהט מתגורר "דרוויש" מפורסם הידוע כמגרש שדים ורוחות מגופם של חולים, וחולים פונים אליו כאשר הרפואה המודרנית איננה עוזרת להם.
גם מעמדו המכובד של "העטר" - מוכר התרופות, התבלינים וצמחי המרפא היושב בשוק הבדואי ברהט - מוכיח עד כמה נכבד הוא עדיין מקומה של הרפואה המסורתית בחיי הבדואים.