![]() |
||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה |
||||||||||||||||||||||||||||
קונוונציה ספרותית או פואטית היא מוסכמה שקובעת כללי כתיבה ותוכני כתיבה מחייבים ומוגדרים. לכל תקופה ולכל סוג ספרותי קונוונציות משלהם. מבחינה זאת אפשר אולי להשוות בין קונוונציה לבין אופנה: הן מכתיבות סגנון וכללים, אך למרבה המזל הן גם משתנות מזמן לזמן. למשל, אחת מהקונוונציות המובהקות ביותר של השירה בעבר הייתה החריזה, ואילו בהווה - קונוונציה זו אינה מחייבת עוד. ובכלל, בשירה בת זמננו בולטת הנטייה לכתיבה אישית וחופשית, ללא היצמדות לכללים מקובלים. ואפשר לומר כי גם זו מין קונוונציה (בדומה ללבוש 'זרוק' אך מסוגנן). הקונוונציה מכתיבה למשורר כללים מוגדרים המוכרים לו ולקוראיו. מבחינה זו היא מעין חוזה לא כתוב בינו לבינם. כאשר, לדוגמה, קורא נתקל בשיר שנושא את הכותרת סונט, הוא יודע מראש כי, על-פי הקונוונציה, מונח לפניו שיר בן ארבע-עשרה שורות, בעל חלוקה פנימית קבועה למדי. ההנאה מן השיר והבנתו נובעות בין השאר גם מן ההיכרות הזאת 'עם כללי המשחק'. מצד אחד הקונוונציה מגבילה את חופש היצירה האישי של היוצר. מצד אחר היא מעמידה בפניו אתגר, וכאילו אומרת לו: נראה אותך ממציא משהו חדש בתוך כללי המשחק שלי. ובאמת, היכולת לתמרן באופן חדשני או מעניין בתוך גבולות הקונוונציה היא זו העשויה להבחין בין משורר גדול לבינוני. אבל יוצרים, כידוע, אינם תמיד 'ממושמעים' ולעתים, כאשר קונוונציה מסוימת נראית להם מיושנת וכובלת, הם חורגים ממנה מעט או הרבה. בכך מובלטת המקוריות שלהם, ובכך אולי הם אפילו תורמים ליצירת קונוונציה חדשה לעתיד לבוא. גם באמנויות החזותיות פועלות, כמובן, קונוונציות ומסורות מסוגים שונים בתחומי התוכן והסגנון, למשל עצם החלוקה לז'אנרים: ציור נוף, טבע דומם, דיוקן, עלילה. ניתן לזהות סגנונות תקופתיים או סגנון של זרמים בתולדות האמנות לפי קונוונציות מסויימות, הקשורות בתרבות בכלל, בהשקפות ובמנהגים. ראה גם סגנון.
|
||||||||||||||||||||||||||||
|