 |
|
 |
|
רומן גארי
מחברת:
דינה ציונית
|
|
 |
|
 |
|
 |
רומן גארי הוא סופר צרפתי. נולד כרומן קאצ'ב ב- 8 במאי 1914 ונפטר בשנת 1981.
לאחר פרסומו כתב תחת זהות בדויה – אמיל אז'אר. אז'אר ברוסית פירושו גחלת.
 |
תולדות חיים |
רומאן גארי נולד במוסקבה לאם יהודייה וכנראה לאב ממוצא רוסי. הוא נקרא על שם בעלה השני של אמו – לביה קצ'אב. גארי מעולם לא ידע בוודאות מיהו אביו. הוא גדל עם אמו - נינה אשר גידלה אותו ברוח העולם המערבי. מבחינה דתית הם היו יהודים, אך הם לא קיימו כל פולחן דתי יהודי.
ב- 1923 עזב עם אמו לוארשה וכשהיה בן 14 הם היגרו לצרפת, לניס. שם למד בבית ספר צרפתי ובמהרה הפך לתלמיד מצטיין שהתבלט בכתיבתו היצירתית. בשנת 1929 זכה בפרס ראשון בחיבור בצרפתית. גארי למד משפטים בפקולטה למשפטים באכ אן פרובנס ואחר כך בפריס. יצירתו הראשונה "הסערה" התפרסמה ב- 15 בפברואר 1935 ב"שבועון הפריסאי, המדיני והספרותי הגדול". בשנת 1938 הוא עבר הכשרה צבאית וסיים את הקורס בהצטיינות. גארי קיבל דרגת סגן משנה. שירת כטייס בחייל האוויר הבריטי, לחם בטייסת "לורן". באוגוסט 1940 הצטרף לצבא צרפת, לחם בצפון אפריקה ובנורמנדי. גארי זכה בעיטורים חשובים, ביניהם התואר "אביר לגיון הכבוד" ועיטור "צלב השחרור".
בספטמבר 1941 חלה בטיפוס. בשנת 1944 נשא לאישה את לזלי בלאנץ שהייתה עיתונאית אנגליה בעלת מוניטין ולימים סופרת מצליחה. כעבור שנים נקשר שמו של גארי לשחקנית הצעירה ג'ין סיברג.
גארי עסק בפעילות בשירות החוץ הצרפתי, כדיפלומט בשליחות צרפת בבולגריה.
בשנת 1958 כתב את הספר "האיש עם היונה" תחת השם הפסבדוני – פוסקו סיניבאלדי.
בשנת 1961 פרש והקדיש עצמו לכתיבת ספרות ולבימוי סרטים. בשנת 1974 ראה אור ספרו "ראשיה של סטפאני" תחת השם הפסבדוני – שאטאן בוגאט.
בדצמבר 1980 שם קץ לחיו ביריית אקדח.
|
יצירתו |
גארי פרסם ארבעה ספרים בשם העט אמיל אז'אר. מטרתו הייתה למנוע מהמבקרים להתייחס ליצירתו כיצירה של סופר מפורסם, וכן, היה חשוב לו להישאר אנונימי. מכאן החלפת הזהויות שבהם הוא מפרסם את יצירותיו. זהותו נחשפה כאשר קיבל בפעם השניה את פרס גונקור עבור היצירה "כל החיים לפניו". חלק מספריו נכתבו בשפה האנגלית.
זכה בפרס גונקור על ספריו "כל החיים לפניו" בשנת 1975, ועל ספרו "ליידי".
ספרו האחרון נכתב בשנת 1979 ונקרא "חרדתו של המלך סלומון". לאחר מותה של ג'ין סיברג הפסיק לכתוב.
רומן גארי כתב רומנים. בספריו, הגיבורים הם דמויות משולי החברה. סגנונו הוא סגנון עממי, שפה מדוברת, אך לא שפה נמוכה. הרומנים שלו גדושים הומור שחור, ניסוחים עסיסיים ומבדחים. הביקורת כלפי ספריו הייתה תמיד קיצונית, התלהבות עצומה או ביקורת נוקבת וחריפה.
הספר "כל החיים לפניו" עובד לסרט קולנוע וזכה בפרס האוסקר. הספר עוסק במומו, ילד ערבי הגדל בביתה של הזונה לשעבר, רוזה. רוזה היא יהודיה פולניה, ניצולת שואה, אשר מגדלת את ילדי חברותיה למקצוע בפריס. בין השניים נרקמת מערכת יחסים מיוחדת במינה. מומו מסרב להיפרד מרוזה, גם לאחר מותה. בספר מואר מקצוע הזנות באור שונה.
הספר "עפיפונים" מספר את סיפור אהבתם של נער כפרי צרפתי ונערה פולנייה על רקע מלחמת העולם השניה בצרפת הכבושה.
ספרו "הריקוד של ג'ינגיס כהן" עובד למחזה ועלה על הבמות בארץ.
זכה בפרס המבקרים בשנת 1945, בפרס הגונקור היוקרתי בשנת 1956.
|
ספרים |
"עפיפונים", "כל החיים לפניו", "שורשי שמים", "חרדתו של המלך סלומון", "חינוך אירופי", "לאור אישה", "עצור! כאן פג תוקף כרטיסך", "ליידי ל'", "המלתחה הגדולה", "ההבטחה עם שחר", "כלב לבן".
|
